(ו) גם התייחסותם לחוות-דעת המומחית אינה נקייה מספקות. בעמ' 138, בהתייחס למסוגלות ההורית של ההורים הביולוגיים, ציינו המומחים: "ולכן, יש פער מסוים, לא גדול לפי דעתנו, אבל יש פער מסוים בין המסקנות שלה למסקנות שלנו".
עם זאת בעמ' 149, בכל הקשור לקביעתה של המומחית כי לכל אחד מההורים הביולוגיים יש יכולות אף לגבי ילד בעל צרכים מיוחדים, מסבירים המומחים: "אנחנו קודם כל בעניין הזה חלוקים עם הגב' אופנהיימר, בהחלט".
--- סוף עמוד 104 ---
24. חרף כל האמור, אין להתעלם מכך שהמומחים הפנו לספרות מקצועית, אשר ממנה עולה כי קיימת עדיפות לשמירת הרציפות של הקשר הראשוני, אף מול חשש מפטירת מי שהילד אצלם בטווח זה או אחר. כך ציינו את ההתלבטות של הוצאת ילדים שגדלו אצל סבא וסבתא כמשפחות אומנות, מול ההורים הביולוגיים, והמסקנה כי חרף החשש מפטירת הדור השלישי, יש להותיר את הילדים במחיצת הדור השלישי. אולם מהראוי להפנות לדברי דר' סיטון בעמ' 169:
"שהם ממליצים להשאיר, לבדוק את האפשרויות של קשר עם ההורים הביולוגיים, אבל להשאיר את הילד במקום שהוא יצר את ההתקשרות".
עוד הסבירו המומחים כי לא התעלמו מאותם קשיים הצפויים לילדים מאומצים בתקופת גיל הבגרות, אולם קשיים אלו, דרך-כלל, נובעים מאבדנים או חסכים טרום האימוץ. במקרה דנן הקטין לא חווה כל אובדן, ועל-כן, לאור ההתקשרות הטובה, יהיה בידו להתמודד אף עם אובדן סיכוני כבמקרה דנן.
יתר-על-כן, העברת הקטין היום הינה בגדר אובדן ברי, מול אותו אובדן של שמא.
יודגש, כי המומחים ציינו מפורשות כי הם בוחנים את השאלות שהוצבו בפניהם בהתייחס לשאלת טובת הילד "הטהורה" ומבלי להזדקק לשיקולים נוספים. כן נוסיף ונציין כי בסופו של יום ציינו המומחים כי אין הם פוסלים מכל וכל את ההורים הביולוגיים, אלא שבחוות הדעת הראשונה קבעו עדיפות משמעותית לטובת ההורים המיועדים לאמץ ואילו לאחר קבלת חוות הדעת הרפואית, קבעו כי עדיין קיימת עדיפות שכזאת, אם כי הפער הצטמצם.
25. מול השקפתם של המומחים עומדת השקפתה של המומחית, אשר סברה כי ההורים הביולוגיים הינם בעלי יכולות לתת כלים לקטין להתמודד עם אותו אובדן, כשמדובר אף לדידה בילד בעל סיכון וצרכים מיוחדים.
26. לדידי, אין להקל ראש בכל הקשור לשאלת קיצור תוחלת החיים של האב המיועד לאמץ. מדובר על בחינה סטטיסטית הנסמכת על אותם מקורות כפי שפורטו בהרחבה בחוות דעתה של השופטת רוטלוי.