50. א. לכן יש להכריע בשאלה אם א. אכן הבעלים על כל המגרש, או רק על חצי ממנו.
ב. מכל ההתנהלות והמסמכים שבפניי ברור שמבחינת מינהל מקרקעי ישראל א. וש., כל אחד מהם, מהווה החוכר ובעל זכויות בנייה, כל אחד בחלקים שווים.
ג. אינני מוצא מתוך הראיות שבפניי והטיעונים ששמעתי, כל הצדקה לנשל את ש. מהחלק שלו, כפי שאינני רואה מקום לשלול מא. את חלקו.
ד. אי לכך, בחלק זה של התביעה אני קובע כי התובע א.ס. הוא הבעלים של כל הזכויות במחצית המגרש, וכי לצ.ס. אין זכויות במגרש של א..
51. א. אכן יתכן שצ. שילם תשלומים אלה ואחרים אשר היו נחוצים לשם רישום הנכס על שם א.
ב. יחד עם זאת, לא מצאתי תביעה כספית של צ. בעניינים אלה, ובכל מקרה צ. לא פעל בדרך הנאותה כדי להבטיח את רישום הנכסים על שמו, אף כי היה מלווה בעורך דין ר. לאורך כל עשרות השנים שחלפו.
ג. וככל שתיתכן טענה שחתימתו של צ. בשם א. על חוזה הפיתוח ועל מסמכים אחרים היתה ללא הרשאה, חל הכלל "מזכים את האדם שלא
--- סוף עמוד 51 ---
בפניו", מה גם שברור שהייתה הרשאה בעל פה של א. לצ. בזמן שא. יצא לחו"ל, כי צ. ינהל את העניינים לטובתו של א.
ייפוי כוח מיום ט תשרי תשמ"ז 12.10.86 – טענת זיוף
52. א. עו"ד ר. צירף לכתב הגנתו ולתצהירו ייפוי כוח. המסמך מציין את שמו של ס.א. כחותם, והוא מייפה את כוחם של עו"ד ר. ו/או צ.ס., זאת בעמוד הראשון של ייפוי הכוח, מסמך מספר 2010 בתיק בית המשפט.
ב. בעמ' 2011 מופיעה חתימה בצורה של קשקוש, תאריך 12.10.86, ובכתב יד אחר "מאשר חתימת הנ"ל בפניי", וחותמת של עו"ד ר., מעל החותמת ישנה חתימה בצורה של קשקוש, שלא ניתן לזהות של מי היא.
ג. כפי שצויין לעיל (סעיף 24ב) על פי הנתונים שבמרשם האוכלוסין, א. לא היה בארץ בכלל בשנת 1986.
ד. וכך אמר עו"ד ר. בתצהירו
"14. פעלתי בהרשאה מלאה מטעם צ. ובניו, ולפי יפוי כוח כדין. לולא היה בידי ו/או בידי צ. יפוי כוח כדין, מינהל מקרקעי ישראל לא היה מבצע כל פעולה במגרשים. בכל מקרה, ברשותי נשאר יפוי כח משנת 1986, והעובדה כי אישרתי את חתימתו של א. מוכיחה כי א. חתם בפני על יפוי הכוח. ייתכן והוספתי את חתימתי מאוחר יותר ממועד חתימת יפוי הכוח ע"י א., אך לאור העובדה שטענותיו בענין היעדר הרשאה כביכול הועלו לראשונה בחלוף כ-20 שנה מחתימת יפויי הכוח בוודאי אינה מאפשרת לי לשחזר את תמונת המצב המלאה.
העתק מיפוי הכוח מיום 12.10.86 מצ"ב כנספח ב'".