66. התובעת טוענת כי רופאי מכבי הפרו את חובת הזהירות כלפיה בכך שלא הציגו לה את התמונה במלואה. טענתה נסמכת בין היתר על ע"א 9936/07 מאיה בן דוד נ' ד"ר אייל ענטבי, שם נקבע כי חובת הרופא להסביר למטופל את ממצאיו ולהותיר לשיקול דעתו כיצד לנהוג: "בה בעת, הרופא אינו מחליט עבור מטופלו ואל לו להחליף את שיקול דעתו, אף אם הוא סבור שהוא מודע למכלול השיקולים הרפואיים והאישיים הרלוונטיים גם יחד. ... לא ניתן היה להסתפק בהצגת 'השורה התחתונה' שלו, בלא כל ביאור ונימוק."
67. התובעת מבקשת ליתן משקל לעדותו של ד"ר חילו, לפיה משהועלה חשד להידרוסלפינקס על ידי ד"ר אושקוב, היה על רופאי 'מכבי' להמשיך ולחקור ואף לשקול כריתת החצוצרות מיד לאחר מכן בשנים 2002 – 2003. בכך היו משפרים את סיכוייה להרות. לשיטתה, גם ד"ר ברעם, מרופאי מכבי, גרס כי היה מקום להעמיק חקר בסוגיית החשד להידרוסלפינקס בתכוף לאחר בדיקת אושקוב. דא עקא, הוא הוסיף כי בחלוף הזמן ולנוכח תוצאות בדיקות מאוחרות רבות אשר שללו החשד – התייתר הצורך.
68. בהתחשב בקביעותיי דלעיל, לפיהן לא הוכח כי התובעת סבלה מהידרוסלפינקס בין השנים 2000-2003, הרי שממילא נשמטת הקרקע תחת הטענות כנגד רופאי מכבי. עם זאת, למעלה מן הצורך, אדון בטענות להלן:
69. מקובלת עלי גרסת רופאי מכבי, לפיה אין בחשד 'בעלמא' שהעלה ד"ר אושקוב שסומן על ידו בסימן שאלה, כדי להקים חובה להעמיק חקר, אף לא מחייב הדבר פרישת העובדות במלואן, בהינתן נסיבות ביצוע הבדיקה - במסגרת מעקב אונקולוגי. יש לזכור כי אותה עת, מעייני כולם היו נתונים להחלמת התובעת ממחלת הסרטן. זאת ועוד, החשד שהעלה ד"ר אושקוב היה בבחינת "אזעקת שווא" לנוכח ממצאיו בבדיקה מיום 30.3.2003 – כי הטפולות תקינות. ממצא זה אושש על ידי עמיתיו בתחום הרפואה הפרטית והציבורית כאחד.
70. רופאי מכבי מילאו תפקיד טכני - מתן אישורים מנהליים, התחייבויות כספיות והפניות לביצוע בדיקות–עזר וביצוען, אשר חלקן בוצעו בפועל באופן פרטי. התובעת העדיפה לבצע את טיפולי ההפריה באופן פרטי ולא באמצעות 'מכבי'. לפיכך, ספק אם ניתן לראות ברופאי מכבי הרופאים ה"מטפלים".
71. בדיקת אושקוב מובילה למסקנה כי רופאי 'מכבי' נהגו כרופאים סבירים ועמדו בחובת הזהירות המוטלת עליהם לרבות בחובת הגילוי שהם חבים לתובעת. את הבדיקה הרלבנטית ערך ד"ר אושקוב על הרקע האונקולוגי ועל פי הפנייה מרופאי שיבא שטיפלו בתובעת. אותה עת, ד"ר אושקוב לא היה 'רופא מטפל' והבדיקה שערך הייתה "ממוקדת מטרה". הממצא הנחשד לא היה רלבנטי אותה שעה. הבדיקה נדרשה לבירור מצב שחלות התובעת, לשם גיבוש ההחלטה בדבר הטיפול בתרופת טמוקסיפן כחלק מהתמודדותה במחלת הסרטן. מעייניו, כמו גם מעייני פרופ' מאירוב (אשר טיפל בתובעת במישור האונקולוגי בלבד) היו נתונים למעקב האונקולוגי, הא ותו לא. כלל לא ברור אם ד"ר אושקוב היה מודע לקשיי התובעת להרות וברי, כפי שהעיד פרופ' מאירוב, כי לא ייחס משקל לחשד שעלה לקיום הידרוסלפינקס, שהרי כך או כך, אותה עת הייתה התובעת מנועה מלהרות. לפיכך, אף אם בפגישה מסוימת עם פרופ' מאירוב הותר לה להרות, לא היה מקום לצפות הימנו שיעמיק חקר בעברה ויפנה את תשומת ליבה לחשדו של ד"ר אושקוב, אשר לימים הופרך.