ועל הכל, עדותו של המשיב היתה "מבולבלת" (לשון ביהמ"ש קמא), נראה כי עדות מרכזית זו, שבאה מצידו של בעל דין המבקש להכיר באבהותו על הקטין, היה בה כשלעצמה כדי לכרסם במשקל המכריע אותו ייחס בית משפט קמא לעדות המשיבה ולהסכם שערכו.
על מנת לסבר את הדעת ולהמחיש את מידת הבלבול שאחז במשיב ובעדותו לפני בית משפט קמא, נביא את הדברים מפי אומרם:
" אני משיב כי העובדת השניה נכנסה לעבודה משהו כמו סוף 2010, תחילת 2011. הבאנו אותה בגלל שהיה קשה לאמא שלי והיא היתה צריכה מטפלת 24 שעות. היא היתה במשך כשלושה חודשים ואז המצב החמיר. ...
עד שהעובדת השנייה נכנסה, התובעת היתה באה בבוקר, מטפלת בה ובערב הולכת הביתה. היא לא ניסתה לישון אצלי לא כלום. בשנת 2010 היא החלה לישון אצלי כשהתחלנו לחיות יחד. ביוני 2010 היא החלה לישון אצלנו.
כחודש חודשיים התובעת גרה איתנו ביחד והיתה מטפלת גם באמא.
אני חוזר אומר ומסביר שהתובעת לא היתה גרה ביחד איתי ועם אימי.
אין מצב שאמא שלי היתה בבית והתובעת ישנה בבית.
אני כל הזמן גרתי עם אמא שלי.
כשהתובעת היתה בהריון רק אז התחלנו לגור ביחד, וזה היה אחרי שאמא שלי עברה לבית אבות, וזה היה כנראה באפריל 2011. לא אני מתקן ואומר ב- 5/2010.
תשעה חודשים קודם להולדת התינוק גרנו ביחד בבית.
הכרנו ב- 2009, התחלנו לחיות ב- 2010 ביחד, הילד נולד ב...
עכשיו אני אומר שכשאמא היתה בבית גרנו ביחד.
כשהמטפלת 24 שעות היתה בבית, ג'ני באה אח"כ לגור איתי." ( עמ' 7 לפר' מיום 29/10/12 ).
הנה כי כן, למערכת זוגית בה שותפים שניים מוסר האחד, כי החיים ביחד החלו רק כשבת הזוג "היתה בהריון" ואילו השניה – בת הזוג מוסרת, כי החיים יחד החלו לפני ההוריה של הקטין.
29. העדה מטעם המשיבים, אחייניתו של המשיב, העידה כי כאשר המשיבים 1 ו-2 החלו בזוגיות רצינית, היתה מטפלת אחרת שהחליפה אותה, כאשר עפ"י עדות המשיבה עצמה, המטפלת המחליפה הגיעה בחודש 10/10.
30. בנסיבות מקרה זה, עדות המשיבה לצד עריכת הסכם ממון ועדות כללית של שכנם של המשיבים, לא היה בהן די כדי לספק את הדרישה הראייתית המוטלת על המשיבים, להציג תשתית ראייתית מוצקה בדבר קיומו של תא משפחתי בטרם הוריית הקטין.
אמנם, בדרך כלל יש לייחס להסכם ממון שערכו בני זוג משקל משמעותי ובמיוחד משזה נערך טרם ההוריה של הקטין. הסכם כזה מלמד על רצינות הקשר ועל זה שהצדדים לו קשרו גורלם זה בזה עוד בטרם ההוריה בקטין. אלא שבמקרה שלנו העדויות שנשמעו, זו של המשיב וזו של אחייניתו וכן התצהיר של בן הזוג הקודם, מהוות משקל נגד אותן עדויות וראיות תומכות ופוגמות במידה רבה במשקל שיש לייחס להסכם ולעדות של המשיבה עד כדי שאין להסתפק בהן להוכחת האבהות.