מאותו נוהל מעמד, המייסד עצמו על השכל הישר והניסיון האנושי, ועיקר שבהם, שילד שנולד לתוך תא משפחתי, לאם ובן זוגה, יראו בו ילדם של שניהם, בעוד שילד שנולד מקשר ארעי מזדמן, מבלי שקדמה לכך מערכת זוגית, תא משפחתי ומחויבות של זו כלפי זה, תידרש בדיקה גנטית לשם הוכחת האבהות עליו, מתחייבת המסקנה כי בכל אותם מקרים שההוריה של הקטין, על פי טענת בני הזוג, הייתה בסמיכות לתחילת קיום תא משפחתי, תידרשנה ראיות אובייקטיביות בעלות משקל משמעותי לקיום תא משפחתי עובר להוריה שיפיגו את אותו חשש אינהרנטי להצהרת אבהות כוזבת, כל אימת ששאלת האבהות מתעוררת במקרים החוסים תחת נוהל המעמד ולאור הרווח המשני הלא מבוטל בדמות רכישת אזרחות או תושבות בישראל שניתן להפיקו מהצהרה כזו.
בהקשר זה סבורני כי לא יהא זה נכון וגם יהא זה בבחינת בלתי אפשרי לגבש קריטריונים נוקשים ביחס למהות הראיות שיוצגו וראוי לו שכל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו, מתוך ראיה כוללת של הנסיבות וסקירה של כלל הראיות.
הדברים שלעיל מקבלים משנה תוקף במקרה שקדם לאותו תא משפחתי קשר זוגי עם בן זוג אחר שהסתיים בסמיכות רבה לתחילת הקשר הזוגי הנוכחי אשר ממילא, ועל פי בני הזוג, נמשך זמן קצר עד להוריה בקטין.
28. במקרה הנדון, קדמה למערכת היחסים בין המשיבים 1 ו-2 מערכת זוגית אחרת בין המשיבה לבין בן זוג אחר.
תחילת מערכת היחסים בין המשיבה והמשיב היתה בסמוך לניתוק היחסים בין המשיבה ובן זוגה הקודם (לטענת המשיבים לפיה המשיבה נפרדה מבן זוגה הקודם בקיץ 2010 ובסמוך לכך נכנסה למערכת זוגית עם המשיב).
הסכם השיתוף אף הוא נחתם סמוך לפני הוריית הקטין, כאשר גם בהסכם זה לא צוין מועד תחילתה של מערכת היחסים בין המשיבים ותחילת חייהם המשותפים.
כפי שציין ב"כ המערערת, במקרה זה גם עולה חשש בדבר אמיתות ההצהרה בשל האינטרס הברור של המשיבה לקבלת מעמד בישראל. עובדה היא, כי אף שלטענת המשיבה, יחסיה עם בן זוגה הקודם עלו על שרטון עוד בחודש 6/10 הרי היא לא טענה, כי ביקשה לבטל את הבקשה לקבלת מעמד של ידועה בציבור שלו. כאמור, בן זוגה הקודם הוא זה אשר הצהיר בפני משרד הפנים, ביום 2/11/11, כי לפני כחודש נפרד מהמשיבה. בהמשך, ובאותו חודש דחה משרד הפנים את בקשתה.
קשה להתעלם מהצהרה זו שבאה מצד בן זוגה הקודם של המשיבה ולא ניתן היה להמעיט ממשקלה במקרה דנן תוך קבלת גרסת המשיבים שטענו כי מדובר בהצהרה שגויה מבלי שאותו בן זוג קודם זומן לעדות בפני בית משפט קמא. רק באמצעות זימונו לעדות של אותו בן זוג קודם ניתן היה לעמתו עם גרסת המשיבים, לברר גרסתו בהקשר זה והבהרותיו ביחס להצהרתו. בהקשר אחרון זה, כל הסבר שבא מצד המשיבים בנוגע להצהרה נותר נשען על עדותם, כאשר סבורני כי על המשיבים היה לדאוג לזימונו על מנת להפריך את הצהרתו. יש לזכור גם, כי מדובר במי שמוחזק כעד אובייקטיבי משום שאין לו כל עניין או נגיעה להליכים, זאת להבדיל מהמשיבים.