הנתבעת בעצמה מאשרת כי הנתבע היה פעיל בעבור איליה שירת הים לפי יכולותיו וכישוריו הייחודיים, שהנתבעת משבחת אותם, כי רכבי החברה עמדו לרשותו והוא אף ישב במסעדות ושילם זאת כהוצאות החברה. הנתבעת ציינה, עם זאת, כי בתקופה האחרונה הם לא דיברו ביניהם כלל [פט. בעמ' 99, שו' 21-32]. נסיבות אלה אינן מעידות על יחסי עובד מעביד כפי שהנתבעת ביקשה לתאר. דומה, כי הנתבע נהג בחברה זו וברכושה מנהג בעלים, ואף תרם לה תרומה ייחודית. יתרה מכך, כשנשאלה הנתבעת איזה עסקאות נדל"ן ביצעה בעצמה בעבור החברה התקשתה לפרט את מהלך עבודתה. הנתבעת טוענת כי יש בבעלותה גם חנות בגדי אופנה בכיכר המדינה בתל-אביב, אותה היא מנהלת. מכל האמור עולה כי עסקיהם של הנתבעים שלובים זה בזה וניתן להסיק כי אלה עדיין מהווים מקור פרנסה משותף, לכל הפחות החברה בה לנתבע תרומה ייחודית, "איליה שירת הים".
29. טענת הנתבעים כי מימון הבית נעשה על ידי הנתבעת בלבד ממקורותיה הפרטיים אינה משכנעת אף היא. לאחר שנים רבות בהן התגוררו הנתבעים וילדיהם בבית מושא הליך זה בשכירות נמכר הבית לנתבעת בהסכם בין בעליו הקודמים, שמואל וגב' גאולה שרון, לבינה, הנושא תאריך מיום 15.12.11. אף הסכם המכר מתייחס לנתבעים כאל בעל ואישה וקובע כי עובר לחתימת ההסכם היה הבית מושכר לבעלה של הקונה, דהיינו הנתבע [ר' בפתיח להסכם המכר, נספח 9 לתצהיר הנתבעת].
הנתבעת טוענת, כי הבית נרכש על ידיה, ממקורות פרטיים שלה בלבד. לדבריה, לקחה שורה של הלוואות על מנת לממן את רכישת הבית במהירות הדרושה [סעיפים 35-50 לתצהיר הנתבעת]. המסמכים שהוצגו על ידי הנתבעת אינם מסבירים כלל כיצד מומנה רכישת הבית.
ישנן חוסר התאמות בין המסמכים באופן שמעלה תמיהה בנוגע למהות העסקה כולה. הסכם המכר נושא תאריך שלטענת הנתבעת הוא כנראה שגוי [במקרה הטוב, ר' סעיף 13 לעיל].
ביום 18.1.12 הועבר לידי מוכרי הבית האמור, הזוג שרון, סכום של 3,380,000 ₪, סכום השווה לסכום התמורה לפי הסכם המכר, מחשבון בבנק איגוד על שם "מיכאלי מייק מנשה – 'יורו צ'ינג'", כך כעולה מנספח 11 אליו מתייחסת הנתבעת בתצהירה כאל "העתק אישור העברה כספית".
הנתבעת טוענת כי לקחה הלוואה קצרת מועד מרועי חיון בסך של 3,500,000 על מנת שתוכל לממן בדחיפות את רכישת הבית במועד הנדרש לה [ר' סעיפים 35-37 לתצהיר הנתבעת, להלן: "ההלוואה הראשונה"] להוכחת טענה זו היא מפנה למסמך המכונה "הסכם ההלוואה" עם רועי חיון [נספח 10 לתצהיר הנתבעת] שכותרתו: "שטר משכנתא ראשונה" והוא נושא תאריך 18.1.12.
כדי לפרוע הלוואה זו לקחה לטענתה שתי הלוואות נוספות בהמשך, בסך של 2 מיליון ₪ כל אחת.
ההלוואה השנייה נלקחה לדבריה מהחבר הקרוב מירילשוילי [להלן: "ההלוואה השנייה"]. כתב ההתחייבות לרישום משכנתא עליו חתמה לטובת מירילשוילי בגין ההלוואה השנייה נושא תאריך של ה- 17.1.12, דהיינו לפי המסמכים שהציגה הנתבעת ההלוואה השנייה שהיתה אמורה לפרוע את ההלוואה הראשונה נלקחה יום לפני הראשונה למעשה.
להוכחת הלוואה זו מפנה הנתבעת בתצהירה להסכם הלוואה מיום 8.3.12 בינה לבין מירילשוילי לגבי סכום של 2,000,000 ₪ [ר' נספח 19 לתצהיר הנתבעת]. סכום זה הועבר לטענתה למלווה הראשון ביום 18.3.12, ולאימות טענה זו היא מפנה להעתק פעולות עו"ש בחשבון בנק של חברת איליה שירת הים ובו מופיעה כניסה של 2 מיליון ₪ ב- 19.3.12 והעברה (הוצאה) של 1,500,038 ₪ מחשבון זה ב- 20.3.12 [ר' נספח 19 לתצהיר הנתבעת]. גם במקרה זה הסכומים אינם מתאימים לטענות, והעברות הכספים נעשות על ידי ואל "איליה שירת הים" בלבד, בלי שום זיקה נחזית לעסקת המכר מושא הליך זה.