8. ביום 18.9.14 העידה הגב' ונטורה לפניי ונחקרה בחקירה נגדית על ידי באי כוחם של הנתבעים. לשאלה על מה ביססה את האמור בתצהירה בנוגע לאורח חייו של הנתבע, ובפרט אודות היות הנתבעים זוג נשוי המנהל משק בית משותף בפועל, השיבה:
"היו לי מספר אינטראקציות אתו, נפגשתי אתו מספר פעמים... בכל הפגישות האלה הוא חזר וטען שמצבו הכלכלי מאד קשה, שהמשפחה בקשיים, שאין להם כסף לשלם את השכירות ויש סכנה שיפנו אותם מהבית, שאשתו אורלי חולה ... ולא יכולה לעבוד לפרנסת המשפחה ועול הפרנסה בעצם על כתפיו והוא בכל הפעמים האלה ביקש שהבנק יתחשב בכל הדברים האלה ויבוא בהסדר ויעזור להם ... כשנקבע מועד הגישור, החלטנו לבקש חקירה כדי לראות מה מצב הדברים לקראת הגישור ואז באמת התברר לנו שהנכס שהם גרים בו בשכירות ואז הוא טען את זה גם שהם עדיין גרים בשכירות בעצם נרכש ונרשם על שמה של אורלי"
[פט. עמ' 19].
העדה הוסיפה כי ראתה "דוח חקירה" שבוצעה, ומסמכים המצורפים לו, לרבות בין היתר נסח טאבו של הבית דנן, ומסמך בעלות הנוגע לרכב מושא ההליך. כן ציינה, שראתה בעיניה את הרכב האמור חונה מתחת לבניין בו הנתבע עובד, בבית גיבור ספורט. לדבריה, הבחינה ברכב במספר מפגשים שהיו לה עם הנתבע. עם זאת, אישרה כי אינה יודעת מי ביצע את החקירה הנטענת, כי לא ראתה בעצמה את הנתבע נוסע ברכב האמור, וכי לא ביקרה במשרד בבית גיבור סברינה כשהבחינה ברכב חונה שם [פט. עמ' 20-21], בהמשך השיבה שאינה יודעת מי ניהל את החקירה האמורה, או מדוע לא הוגש תצהיר מטעם החוקר [פט. בעמ' 22, 29].
בהתייחסה לאמור בסעיף 9 לתצהירה הסבירה כי הבינה שהנתבעים הם זוג המנהל משק בית משותף לאור דברים שאמר לה הנתבע בפגישותיהם, כך בלשונה:
"שבאותן אינטראקציות שהיו לי עם גל הוא דיבר על זה שהוא ואשתו גרים ביחד באותו בית בהרצליה, באותו מקום, מנהלים ביחד את המשק בית שלהם, שקשה להם ... כי הוא ביקש מהבנק לבוא לקראת המשפחה ולעשות הנחה בחוב. אגב, הנחה מאד משמעותית שלא הצלחנו לקדם אותה בגלל שהיא הייתה, איך אומרים, לא הגיונית" [פט. עמ' 24].
על פרידתו של הנתבע מהנתבעת שמעה לראשונה בפגישתם "אז במסדרון של השופט דפדי, זה היה למיטב זכרוני בפברואר ... השנה" [פט. עמ' 25 שו' 7-8] לדבריה הופתעה מהעובדה שהצהירו על כוונתם להיפרד בד בבד עם המשך המגורים יחד והבאת ילדים משותפים נוספים בהמשך [פט. עמ' 25-26].
העדה ציינה, כי לא ידעה בעת עריכת התצהיר על התיק שפתחו הנתבעים להליך גירושין ברבנות בשנת 1999, על כך שהתגוררו (לטענתם) בנפרד עוד בהיותם תושבי ניסנית בגוש קטיף בשנה הנ"ל, על קיומו של הסכם ממון עליו חתמו ביניהם בני הזוג או על הסכם חלוקת משמורת על הילדים. כן אישרה כי אינה יודעת דבר בנוגע להסדר חלוקת המגורים הנטענת בבית האמור, בהקשר לטענתם של הנתבעים למגורים בקומות נפרדות, ועל התרועעות הנתבע עם נשים אחרות [פט. עמ' 43-44].