את המימון המלא והמהיר לבית השיגה לטענתה באמצעות הלוואה קצרת מועד בסך 3,500,000 אותה קיבלה מרועי חיון ובגינה נרשמה הערת אזהרה על הבית וכן משכון ברשם המשכונות. הנתבעת מפנה בהקשר זה למסמך המכונה על ידיה "הסכם הלוואה", נספח 10 לתצהירה. יוער כי נספח זה מכיל שני מסמכים, האחד שכותרתו: "שטר משכנתא ראשונה" ובו התחייבות לרישום משכנתא בבית האמור להבטחת הלוואה ממר חיון לנתבעת בסך של 4,500,000 ₪, המסמך נחתם ביום 18.1.12, והשני כותרתו "כתב התחייבות לרישום משכנתא" ובו התחייבות לרישום משכנתא עד לגובה של 4,000,000 ₪ להבטחת הלוואה שנתן מר חיון לנתבעת בסך של 3,500,000₪ וסכום נוסף של ריבית. מסמך זה אינו נושא כל תאריך.
להשלמת התמונה מפנה הנתבעת למסמך האישור על רישום הערת אזהרה לגבי הבית האמור עד לגובה של 4,500,000 ₪, שהונפק ביום 5.3.12 וכן רישום משכון על זכויותיה החוזיות של הנתבעת בבית האמור ברשם המשכונות לטובת רועי חיון, להבטחת ההלוואה שניתנה לנתבעת [ר' נספחים 12-13 לתצהיר הנתבעת]. על מנת לשלם למלווה הראשון ולהחליפו בהלוואה ארוכת מועד, לקחה הלוואה נוספת מבנק המזרחי ב- 27.2.14 בסך של 2 מיליון ₪ באמצעות חברת שירת הים שבבעלותה, ובגינה נרשם שיעבוד על משרדי החברה ברשם חברות [נספחים 15 ו- 16 לתצהיר ור' גם העתק העברת כספי ההלוואה למלווה הראשון, נספח 17 לתצהיר] כעבור זמן קצר ולהשלמת ההלוואה הראשונה לקחה הלוואה נוספת בעצמה ובאמצעות חברה נוספת בבעלותה ממר מירילשוילי, בסך של 2 מיליון ₪ נוספים [ר' הסכם ההלוואה, נספח 18 לתצהיר ואישור העברת הכספים, נספח 19 לתצהיר]. להבטחת הלוואה זו נרשמה הערת אזהרה על הנכס וכן משכון ברשם המשכונות לטובת המלווה. את הכספים העבירה למלווה הראשון [נספחים 20-22 לתצהיר].
10. ביום 18.9.14 נחקרה הנתבעת על תצהירה. בחקירתה תיארה את מערכת היחסים בינה לבין הנתבע מאז נישואיהם. לדבריה ב-1999 נקלעו נישואיהם למשבר ולפיכך פתחה תיק ברבנות. במגוריהם הקודמים בישוב ניסנית התגוררו בשני בתים נפרדים, מס' 423 ו- 477 אשר היו ממוקמים קרוב אחר לשני, מתוך מחשבה על טובת הילד המשותף שהיה להם אז.
כיום לדבריה יש להם ארבעה ילדים משותפים, הקטנה ביניהם בת כמעט שלוש שנים. דהיינו, גם לאחר הקרע הנטען בנישואיהם המשיכו להביא ילדים משותפים לעולם. לשאלה כיצד הביאה ילדים נוספים עם הנתבע לאור דבריה הנ"ל, השיבה, כי הנתבע הערים קשיים רבים עליה גם בהליכי הפירוד ולא הסכים לבקשתה לגט, ומאחר והיא אישה דתיה ורצתה עוד ילדים, הגיעה לבסוף למסקנה שהיא מעוניינת להביא את כל ילדיה מאותו אב ולגדלם, ובפרט על מנת שילדיה לא יוגדרו כ"ממזרים" אם יובאו מאב אחר [פט. עמ' 56-58]. העדה שבה וציינה, כי היא מעוניינת לקבל גט מהנתבע, אך לשאלת בית המשפט השיבה כי לא חודש ההליך בבית הדין הרבני וטרם נפתח תיק במקום מגוריה הנוכחי, וכן כי אין כיום הליך תלוי ועומד בבית המשפט לענייני משפחה [פט. עמ' 59].