52. בתגובה שהגישו המערערים 4-1 ביום 16.3.2015 לבקשת המשיבים לסעדים זמניים, הם נדרשו באריכות ובפירוט לסיכויי התובענה שהמשיבים עתידים להגיש, שאותה הם הגדירו כ"קלושים". למעשה, חלק מהטענות שפרסו באותה נקודת זמן חזרו והופיעו גם בתשובה שהוגשה לבסוף לתובענת המשיבים ואף בערעור שבפנינו. ואולם, התייחסות כלשהי לטענת ההתיישנות – אין בה. כזכור, בקשה זו לסעדים זמניים מטעם המשיבים נמחקה בטרם הגישו את התובענה מושא הערעור דנן לבית המשפט המחוזי ביום 16.4.2015, נוכח ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים בתום הדיון מיום 18.3.2015. המערערים טוענים שמסיבה זו, אין לומר שעסקינן בהזדמנות הראשונה להעלות טענת התיישנות לאחר הגשת התובענה, כלשונו של סעיף 3 לחוק ההתיישנות. איני נדרשת להכריע בכך בנסיבות העניין, כאשר ניכר כי המערערים החמיצו הזדמנות נוספת להעלות את טענת ההתיישנות, בשלב שלאחר שהוגשה התובענה – כפי שיוסבר להלן.
53. ובמה דברים אמורים? ביום 2.6.2015 – למעלה מחודש לאחר שהוגשה תובענת המשיבים – הגישו באי-כוחם של המערערים בקשה להעברת הדיון בה מדרך של המרצת פתיחה לדרך של תובענה רגילה. למותר לציין כי העובדה שבקשה זו הוגשה, מטעמים שלא חודדו בדיון בפנינו, במסגרת ההליך שנפתח בשעתו לצורך הדיון בבקשה למתן סעדים זמניים (ה"פ 8304-03-15) ולא במסגרת ההליך מושא הערעור דנן (ה"פ 25362-04-15) אינה מעלה או מורידה. בבקשה – שנשאה את הכותרת "בקשה לביטול המרצת פתיחה" – לא הועלתה כל טענה להתיישנות. לעומת זאת, הבקשה פירטה את זירות המחלוקת השונות בין הצדדים לגופן, ואף נטען בה כי אלו מחייבות לחקור מספר רב של בעלי דין על מנת לברר מי הם חברי העמותה ובעלי התפקידים במוסדותיה השונים. כך, לצורך הדוגמה, נכתב בבקשה כי "כדי לבסס את טענת הפרישה יש צורך בחקירה מקיפה של המשיבים... אודות חברותם בעמותה; מידת מעורבותם בעמותה בשנים הרלוונטיות; השתתפותם באסיפות העמותה בקשר לשנים הרלוונטיות; מידת בקיאותם בכל הנוגע להתנהלות העמותה במהלך השנים הרלוונטיות וכיו"ב" (סעיף 30 לבקשה לביטול המרצת פתיחה). בהמשך לכך, צוינו מספר שאלות נוספות אשר חייבו לשיטת באי-כוח המערערים בירור עובדתי מקיף, דוגמת "האם המשיבים אכן לא זומנו לאסיפות העמותה", "מדוע המשיבים לא בדקו למה לא זומנו לאסיפה הכללית", וכן "מדוע המשיבים לא דרשו מיוזמתם, משך למעלה מעשור, את כינוסה של אסיפה כללית" (סעיף 35 לבקשה לביטול המרצת פתיחה). ברי אפוא כי עסקינן בשלב דיוני שבו היה למערערים עניין, ואף עניין רב, ואשר במסגרתו העלו טענות שעסקו במישרין במחלוקות המהותיות שבין הצדדים. משלא כללו בטענותיהם כל התייחסות לסוגיית ההתיישנות, הרי שאין לומר כי העלו טענה זו בהזדמנות הראשונה לכך. אשר על כן, בכל מקרה לא קם בענייננו מחסום דיוני של התיישנות.