60. גם בבחינת צדו השני של המטבע, איני סבורה כי יש להכיר בכך שהמערערים שינו מצבם לרעה, בפרט בנסיבות שבהן הם לא פעלו ליידע את המשיבים בדבר "פקיעת" חברותם בזמן אמת. אכן, ייתכן שהתייצבותם המחודשת של המשיבים בעמותה אילצה את המערערים "לחשב מחדש" את המסלול בו הצעידו את העמותה. אולם, מראש הסתמכותם על כך שהללו אינם חברים עוד בעמותה נבעה ממחדליהם שלהם. חברי קבוצת המערערים הסתמכו על הנחות עבודה בנוגע לזהות החברים בעמותה, חלף ניהול מתבקש של פנקס חברים (ראו בהקשר זה פסקה 46 לעיל ופסקה 62 להלן). הם גם אלו שלא נקטו בהליך מסודר להוצאת המשיבים מהעמותה, או לכל הפחות פעלו להודיעם במועד מסוים כי מנקודת מבטם מעמדם כחברים "פקע" בשל חוסר מעש.
סוגית נטלי ההוכחה
61. כזכור, המערערים טענו כי השנים שחלפו עד למועד בו הוגשה התובענה הסבו להם נזק ראייתי, בעיקר בהיבט של שמירתן של הודעות פרישה שנטען שהוגשו בשעתו מטעם מי מהמשיבים. אף נטען לחשש ממצב שבו אדם שהודיע על פרישה בכתב בעבר, יגיש תביעה להכרה בחברותו בחלוף שנים ולאחר שמסמכים אלו כבר בוערו. מעבר לכך שקבלתה של טענה זו – והעברת הנטל למשיבים להוכיח שלא הודיעו על פרישתם מהעמותה – עלולה להוביל אף היא לתוצאות אבסורדיות, היא אינה משכנעת בהקשר הנוכחי. אכן, ניתן שבמצבים מסוימים נזק ראייתי הנגרם כתוצאה משיהוי בהגשתה של תובענה לסעד הצהרתי ייזקף לחובתו של התובע (ראו: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין, פסקה 18 (18.4.2012) (להלן: עניין קליין)). אולם, בענייננו, עמדתי כבר על כך שאין לומר כי תובענת המשיבים הוגשה בשיהוי. יתר על כן, המערערים העלו טענה זו באופן כללי ביותר, מבלי שהצביעו על מועדים או טווחי זמנים כלשהם שבהם ניתנו לכאורה הודעות הפרישה האמורות או לחילופין בוערו המסמכים הרלוונטיים.
62. בנוסף, העמותה לא הקפידה לאורך השנים על ניהולו של פנקס חברים, כפי שאף העיר בית המשפט המחוזי (ראו והשוו: ת"א (י-ם) 5082-12-12 עמותת שומרי אמונים נ' חנון (27.6.2013)). פנקס חברים אמור לכלול בין היתר את תאריך תחילת ופקיעת החברות של כל חבר, ותכליתו להבטיח רישום נכון ומעודכן של החברים בעמותה (ראו: סעיף 18 לחוק העמותות; פרנקל, בעמ' 116). עיון ברשימת החברים שהועברה לצורך גיבוש דו"ח רשם העמותות מגלה כי היא אינה מקיימת דרישות אלו. כך, הרשימה אינה מתייחסת כלל למשיבים 6-4 ו-9-8 – אשר נמנו כאמור על מייסדי העמותה ולפיכך חברים בה מיום רישומה – ובפרט לשאלה מתי חברותם פקעה. מעבר לכך שאי-עמידה בחובה לנהל פנקס חברים מהווה עבירה של אחריות קפידה שעונשה קנס (סעיף 64א(א)(1) לחוק העמותות), לו הדבר היה נעשה כנדרש, ברי כי היה קל יותר להתחקות אחר מצבת החברים בעמותה במרוצת השנים. אמנם חוק העמותות אינו קובע כי פנקס החברים מהווה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו (בניגוד למרשם בעלי מניות בחברה או לפרטים מסוימים בפנקס חברים של אגודה שיתופית, בהתאם לסעיפים 133(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 וסעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות), אך מטבע הדברים הוא בעל ערך ראייתי מסוים. לפיכך, לפחות חלק מהנזק הראייתי הנטען רובץ לפתחם של בעלי התפקידים בעמותה בעבר ובהווה, ובהם המערערים.