17. סעיף אחר שניתן לכאורה להידרש אליו בנושא זה הוא סעיף 41(ב), המאפשר על-פניו פירוק חלקי של השותפות. אלא שהסעיף מורה כי פיצול חלקי אפשרי מקום בו "היתה המניעה לחלוקה בעין רק לגבי מקצת השותפים" [ההדגשה הוספה, א' ר']. מכך שהמחוקק ציין במפורש את האפשרות של פירוק חלקי בנוגע לחלוקה בעין – ניתן ללמוד כי אין בהוראת סעיף זה כדי להצדיק פירוק חלקי בדרך של מכירה. ועוד. ההסדר הקבוע בסעיף 41 לחוק המקרקעין נשען על הסכמת הצדדים. בע"א 623/71 גן בועז בע"מ נ' אנגלנדר, פ"מ כז(1) 334 (1973), ביקש אחד השותפים בנכס להוציא את עצמו מן השותפות, באופן שהוא לבדו יצא ואילו שאר הבעלים יישארו כבעלים משותפים. את תביעתו ביקש השותף-הפורש לבסס על סעיף 41 לחוק המקרקעין. השופט לנדוי דחה את התביעה, ובהתייחסו לסעיף 41 הדגיש כי "בסעיפי החוק אין רמז שהמחוקק התכוון למשמעות של מושג הפירוק השונה ממשמעותו המילולית הרגילה; אדרבא, ישנן הוראות בחוק התומכות בגירסה שהוא התכוון למשמעות הרגילה. מעידים על כך אותם סעיפים דוקא, המאפשרים סטיה מן העקרון של פירוק הנכס לחלקיו. כי סעיפים אלה מראים שסטיה כזאת תיתכן רק בהסכמת הנוגעים בדבר, ולא בדרך כפיה על-ידי צו של בית-משפט" (שם, בעמ' 335) [ההדגשה הוספה, א' ר']. דברים אלה יפים גם לענייננו.
למותר לציין כי כאשר הצדדים מסכימים על פירוק השותפות בדרך של מכירת חלקו של שותף אחד בלבד – אין מניעה שיעשו כן. מקום בו הפירוק נשען על הסכמת הצדדים, אין חשש ממשי לקיומו של "פירוק אסטרטגי" מחד, ואף לא לקיומה של סחטנות אסטרטגית מאידך. נמצא איפוא כי פירוק השיתוף תוך מכירת חלקו של אחד השותפים בלבד, בניגוד לרצונו, ולפי דרישת שאר השותפים – אינו רצוי, ואף אינו נתמך בהוראותיו של חוק המקרקעין. פירוק השיתוף בדרך של מכירה יכלול אפוא את מכירת הנכס כולו, אלא אם הסכימו כל השותפים על חלוקה אחרת".
25. להשלמת הדיון בסוגיה ראו גם את עמדת כב' השופט א' רובינשטיין, שהותירה בצריך עיון גם אפשרות לקבוע אחרת "בנסיבות חריגות (אולי אף קיצוניות)", בהן עמדת בעלי 99% מנכס המקרקעין היא להביא לרכישת זכויות בעל 1% מהמקרקעין, במיוחד נוכח אילוצים שונים הקשורים בנהלי התמחרות, העשויים להביא לפירוק השיתוף בלא להגדיל את התמורה לשותף המיעוט. כאמור, מדובר בסוגיה שנותרת בצריך עיון, המתייחסת לנסיבות שאינן דומות כלל לענייננו (בענייננו, למעשה, מבקשת גינדי (בעלת כ-3% מהזכויות במקרקעין, לה הסכם התקשרות עם בעלי זכויות בשיעור של כ-64% מהמקרקעין) לרכוש בכפיה את הזכויות של התובעים (בעלי זכויות בשיעור של כ-3.5%, של חביב (בעלת זכויות של כ-26% מהזכויות במקרקעין, שעל פי הנטען (לא הוכח) גילתה סולידריות עם הנתבעות 1 ו-2 ועם גינדי, אולם לא התקשרה עמן בהסכם) ושל יתר הנתבעים (בעלי זכויות בשיעור של כ-6.5%).