ראו גם ת"א (מחוזי מרכז) 22436-07-11 דור אל ש. הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' עיריית פתח-תקווה, פסקה 60 (2013) ("לשונו של סעיף 40 אינה תומכת במכירה בחלקים"); ע"א (מחוזי חי') 34754-01-18 מובאריכי נ' ג'רוס, פסקה 25 (15.8.2018) ("פירוק השיתוף יכול להיעשות רק בדרכים הקבועות בחוק ואלו אינן מאפשרות לשותף כלשהו לכפות על חברו שאינו מעוניין בפירוק מכירה של חלקו. גם כאשר נטען כי סירובו של שותף נובע מהתנהגות בחוסר תום לב, שלל בית המשפט את האפשרות לכפות עליו את מכירת חלקו").
העובדה כי גינדי הסכימה לרכוש את חלקיהם של בעלי המיעוט בתוספת של פרמיה על השווי המוערך של הזכויות (סעיף 52 לסיכומי גינדי), אינה משנה את המסקנה המשפטית. מכירה רצונית נתונה למשא ומתן בין הצדדים והסכמה על מלוא התנאים, לרבות שיעור התמורה. שותף – אשר ככלל אינו זכאי לכפות על שותף אחר למכור לו את זכויותיו – לא יוכל להתגבר על המחסום המשפטי בדרך של תשלום כספי עודף על-ידו שאת שיעורו יקבע בית המשפט.
26. דין המקרקעין להימכר אפוא. האם קיימת הצדקה לאפשר מכירה "פנימית" בלבד? כאמור, הכלל הוא כי "המכירה תהיה בדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת שנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין" (סעיף 40(ב) לחוק המקרקעין). בהוצאה לפועל המכירה היא לכל המרבה במחיר. התיבה "דרך אחרת" מאפשרת להתיר מכירה על דרך של התמחרות פנימית. בית המשפט ינהג כן אם דרך זו נראית לו "יעילה וצודקת בנסיבות העניין" (ענין ויסמן, פסקה 18 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין; ליישום ראו ת"א (שלום ת"א) 60999-10-17 לב הנחלה בע"מ נ' ורון (30.5.2019)). הלכה היא כי הדרך של מכירה תחרותית בין השותפים היא דרך יוצאת מן הכלל, ומי שמבקש שבית-המשפט יסטה מן הכלל של מכירה פומבית, חייב להוכיח, שבנסיבות העניין, הדרך של התמחרות פנימית היא גם יעילה וגם צודקת (ע"א 190/73 חזקיהו נ' שרף, פ"ד כח(2) 44 (1974)). בית המשפט מביא כדוגמה למצב שיצדיק התמחרות פנימית סיטואציה שבה שוויו של הנכס מועט ופרוצדורה מסובכת של מכירה רק תגדיל את ההוצאות, שהדרך האחרת עשויה להקטינן (שם). באותו עניין פסק דין המשפט שלא היה מקום לחרוג מהכלל. אלו היו נימוקיו, אשר יפים לענייננו:
"אם נרצה אנו בעצמנו, על-סמך חומר הראיות, שהיה בפני שופט השלום, לבחון אם אמנם היה מקום לבחור בדרך זו, לאור נסיבות הענין. יתברר שאין כל נקודת אחיזה לכך. לא בווי המגרש, שהוא אינו קטן כלל ועיקר. ולא בנסיבות אחרות, שיוכלו להצדיק את פסילת המכירה הפומבית. שופט השלום בעצמו קובע כי אין לו ספק שהמערערים, שהם קבלני בנין, קנו את חלקו של שותפו הקודם של המשיב על-מנת לנשלו מחלקו הוא, ואם כי בצדק אומר השופט המלומד, שלגבי שאלת הליכי פירוק השותפות נכסי דלא ניידי אין המניע חשוב, הרי בכל זאת היה צריך להיות ער לכך שאין הצדדים נמצאים במצב שווה במובן הכלכלי, ולנהוג במשנה-זהירות כאשר החליט שלא למכור את הנכס במכירה פומבית, מכירה אשר כאמור כל מטרתה להשיב מחיר מקסימלי, שלא יקפח אחת מן השותפים. זהירות זו מחויבת ביתר תוקף בזמנים אלה כשמחירי הקרקעות מרקיעים שחקים".