14. בענייננו, אין בין הצדדים הסכם שיתוף השולל או מגביל את הזכות לדרוש את פירוק השיתוף. המגבלה הקבועה בסעיף 37(ב) לחוק המקרקעין על הזכות לדרוש את פירוק השיתוף אינה מתקיימת בענייננו.
15. לא הועלתה באופן מפורש ולא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית לביסוס טיעון בדבר שימוש לרעה בזכות של התובעים לדרוש לפרק את השיתוף במקרקעין. כאשר מדובר במקרקעין מרובי בעלים וביחסי שיתוף, העיקרון הגלום בסעיף 14 לחוק המקרקעין "מחייב את בעלי הרוב שלא להשתמש בכוחם באופן הפוגע בזכויותיהם של בעלי המיעוט" (רע"א 6898/16 עזבון המנוח שלמה אהרוני ז"ל נ' עופר מרכזים בע"מ, פסקה 75 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז (28.12.2017)). התובעים נמנים על בעלי המיעוט. בשלב ראשון יש להבטיח כי עמדת בעלי הרוב לא תפגע בהם. בשלב השני יש לבחון האם עמדת בעלי המיעוט (התובעים) אינה נובעת אך משום כוונה לפגוע בבעלי הרוב ולהסב להם נזקים, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה" (ראו והשוו לרע"א 11017/08 פל נ' ליבוביץ (16.8.2010)).
הגבלה על זכותו של שותף לדרוש את פירוק השיתוף על-יסוד סעיף 14 לחוק המקרקעין חייבת להיעשות באופן זהיר ביותר (עניין רובינשטיין, בעמ' 458 ("טענה אחרת היתה שיש לקרוא את ההוראות בדבר פירוק השיתוף בנתון לסעיף 14 של החוק [...]. אבל גם סעיף 14 אינו ענין לכאן. תכליתו היא למנוע פעולות של בעל מקרקעין או של בעל זכות אחרת בהם, שמגמתן להציק לזולת בדרך שימוש לרעה בזכות. אין הסעיף יכול לחול על הליך משפטי על-פי פניה לבית-המשפט, שהמחוקק עצמו נתן לו גושפנקה מפורשת בחוק"); רע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ' ויסמן (25.7.2010) ("אף סעיף 14 [...] – אינו רלבנטי לעניין זה. עניינו של סעיף 14 בשימוש שרשאי (או לא רשאי) בעל מקרקעין לעשות בנכס, ותכליתו למנוע מבעל מקרקעין לפעול באופן שמציק לזולת, אך אין הוא נוגע לאופן בו יש לבצע את פירוק השותפות. ומכל מקום, בפרשת רובינשטיין כבר הועלתה הטענה כי יש לקרוא את ההוראות בדבר פירוק השיתוף בנתון לסעיף 14 לחוק המקרקעין, ונפסק באופן מפורש כי אין להידרש לסעיף 14 בהליך של פירוק"). דרישה של שותף להביא לפירוק השיתוף – היא כשלעצמה – אינה בבחינת שימוש לרעה בזכות הנתונה לשותף.
16. בענייננו, לא שוכנעתי, כלל ועיקר, כי עמדת התובעים, למעשה – דרישתם לפרק את השיתוף – נובעת כולה מתוך רצון לפגוע ולהזיק לשותפים האחרים, בשעה שלהם לא ייגרם כל נזק אם השיתוף ביניהם לא יפורק. נדרשים טעמים משמעותיים וכבדי משקל כדי להגיע למסקנה כאמור. טעמים כאמור אינם מתקיימים כלל ועיקר בענייננו. עמדת חצי חינם משקפת עמדה מסחרית מובהקת. היא רכשה חלק (אמנם קטן מאוד) במקרקעין מתוך מטרה להקנות לה זכות עצמאית לדרוש את פירוק השיתוף ובשאיפה לרכוש את המקרקעין בכללותם, לצורך פיתוחם באופן שעולה בקנה אחד עם שאיפותיה המסחריות. אשר לתובע, אף אם עמדתו מבוססת, במידה מסוימת, על תחושה של עלבון מהתנהלות הנתבעות 1 ו-2 ובאת כוחן (עמ' 18, ש' 14-12; עמ' 19), אין לומר כי היא מבוססת – כל כולה – על הרצון והשאיפה לפגוע ולהזיק לנתבעות 1 ו-2 (או מי מהשותפים האחרים). שאיפותיו אף הן מבטאות שאיפות כלכליות. השאיפה לתרום לכך שבמקרקעין יוקם נכס מסחרי שלא יהיה פתוח בשבת (עמ' 21, ש' 7) אף היא לגיטימית, ומכל מקום – אין לומר עליה כי היא נובעת כל כולה מהרצון להזיק ולפגוע בנתבעות 1 ו-2, באופן שימנע ממנו לדרוש את פירוק השיתוף. שאלת עיתוי העלאת אותה שאיפה – לטענת הנתבעות 1 ו-2, לראשונה בשלב המשפט, לא קודם לכן בשלב ניהול המשא ומתן בין הצדדים – אינה רלוונטית, והיא ממילא אינה בעלת עוצמה שיש בכוחה לשלול מהתובע את הזכות לדרוש את פירוק השיתוף.
17. מישור תום הלב: התובעים טענו כי העלאת טיעון בדבר חוסר תום לב מצדם אינה אפשרית, והיא למעשה מהווה שינוי של חזית המחלוקת. לא ראיתי הכרח להידרש לניתוח המקיף שהובא בטיעוני התובעים. משוכת תום הלב ניצבת לפני מי שמבקש להביא לפירוק השיתוף במקרקעין. אכן, ככלל יש להעלות את הטענה בכתב ההגנה ולפרטה, על מנת לאפשר התמודדות נאותה עמה. אלא שגם אם הטיעון לא הובא כדבעי בכתבי ההגנה, אין מחלוקת כי מישור תום הלב היווה מישור רלבנטי בטיעוני שני הצדדים, אף אם הצדדים התוודעו למישור טענות זה בשלב מתקדם של ההליך המשפטי. ככל שהדבר נוגע לתובע, הוא ציין: "כמו שחברי אמר אני לא רואה מחלוקות ממשיות בכל הנושא חוץ מזה שהם ואנחנו טוענים לעניין מישור תום הלב" (פרוטוקול מיום 8.11.2018, עמ' 10, ש' 4-3). באותו דיון ציין ב"כ חצי חינם: "לעניין תום הלב לא ראיתי דבר ממשי. ההערכה שלהם היא שהתובע 1 קיבל מאתנו תמורה עודפת. זה לא מהווה חוסר תום לב. אני חושב שהשאלה היא בעצם שאלה של שווי" (שם, בעמ' 10, ש' 18-16). הן התובע הן חצי חינם ראו את מישור תום הלב כמישור טענות רלוונטי, ואף השיבו לטיעון לגופם של דברים. על אף השלב המאוחר בו הועלו טענות במישור תום הלב לחובת התובעים, על מנת למצות את הבירור המשפטי ומשלא התרשמתי כי זכויות התובעים קופחו בשל האופן והשלב בו הועלו הטענות במישור זה כלפיהם – ראיתי מקום להידרש לסוגיה.