לגופם של דברים, ניתוח התנהלות התובעים באספקלריה של מישור תום הלב אף היא אינה מצדיקה – כלל ועיקר – את שלילת הזכות המוקנית להם לדרוש את פירוק השיתוף. ודוק, אין מדובר במקרה גבול.
התובע הוא בעל מניות מיעוט. כאמור, דרישתו לפרק את השיתוף במקרקעין – היא כשלעצמה אינה באה בגדר שימוש לרעה בזכות לדרוש את פירוק השיתוף, ומשכך היא אף אינה מהווה חוסר תום לב. הוא ניהל משא ומתן עם הנתבעות 1 ו-2 לצורך קידום עסקה במקרקעין. בסופו של יום המשא ומתן בין הצדדים כאמור לא נשא פרי. מכאן תביעתו להביא לניצול זכויותיו במקרקעין בדרך של מכירתם. האשמות הדדיות בין הצדדים, באשר לתוכנו ושלביו של אותו משא ומתן, אינן יכולות לגבש מסקנה בדבר חוסר תום לב מצד התובע, באופן שעשוי למנוע ממנו מלממש את זכותו החוקית לדרוש את פירוק השיתוף. לא יכול להימצא חוסר תום לב, אשר יפעל לחובת התובע בעת העלאת דרישה לפירוק השיתוף, בעצם ההימנעות מלחתום על הסכם קומבינציה, כאשר הסכם קומבינציה כשלעצמו אינו מהלך שקשור עם פירוק שיתוף. הסכם קומבינציה אינו מהווה מתווה לקידום פירוק שיתוף במקרקעין אלא להעמקת השיתוף, והדין אינו כופה עריכת הסכמים כאמור. כישלון משא ומתן בין שותפים למקרקעין מוביל לא לאחת לבחירה במתווה חלופי לניצול הזכויות במקרקעין – בדרך של פירוק השיתוף. זו דרך שונה להביא לניצול הזכויות, אחרת – דרך "הפוכה". אולם הבחירה בה אינה בבחינת חוסר תום לב.
18. גם אם היה מקום לקבוע כי התנהלות הקשורה עם הסכם קומבינציה (משא ומתן, קיום הידברות וכיוצא באלה מהלכים) עשויה להוות בסיס עובדתי ומשפטי הקשור עם מישור תום הלב, המסקנה שהייתה מתחייבת היא כי מאזן הכוחות במישור זה נוטה לחובת הנתבעות 1 ו-2 ולא לחובת התובע: מהעדויות שהובאו, העדים שנשמעו והתנהלות הצדדים, נוכחתי כי הנתבעות 1 ו-2 הן אלו שתרמו את התרומה המשמעותית לכישלון המשא ומתן. בשלב מסוים הן בחרו להביא למידור התובע מהמשא ומתן (עמ' 19-18; עמ' 24, ש' 17-9). תוכנו המלא והמדויק לא נחשף בזמן אמת לפני התובע. ריווח כלשהו שעשוי היה להיזקף אצל באת כוחן (אף שאין כל פסול בכך) לא הובא לידיעתו (עמ' 24, ש' 17-16). התובע הוא משפטן. הוא בחר להיות שותף מלא למהלכים לקידום עסקה, על אף ההיקף המצומצם של זכויותיו במקרקעין. הוא היה זכאי לכך. הוא לא זכה עם זאת לשיתוף פעולה מלא. יסוד השקיפות נעדר מהמשא ומתן. תימוכין מובהקים לכך ניתן למצוא בעצם הכוונה להימנע מלחשוף לפני התובע את אותו הסכם שערכו הנתבעות 1 ו-2 עם גינדי – על כל פרטיו ונספחיו – הסכם אשר אי החתימה עליו מהווה לשיטת הנתבעות 1 ו-2 חוסר תום לב מצדו (ראו תצהיר העדות הראשית מטעמן). למעשה, הציפייה הייתה כי התובע (שהוא משפטן) יתקשר עם הנתבעות 1 ו-2 וגינדי בהסכם, מבלי לאפשר לו לבחון את תוכנו המלא. נדרשה החלטה שיפוטית על-מנת לגרום לנתבעות 1 ו-2 ולגינדי לחשוף את ההסכם המלא (קודם לכן הוצג ההסכם בחלקו בלבד) (ראו ההחלטה מיום 6.5.2018). בסופו של יום הוא הוצג, ללא נספח מהותי בו (הסכם שיתוף) (ראו בקשת התובעים מיום 6.6.2018). לא מצאתי ממש בטיעוני גינדי בסוגיה (סעיף 31 לסיכומי גינדי). אם מכירות הנתבעות 1, 2 וגינדי בחשיבותו של הסכם הקומבינציה והן הסכימו בסופו של יום לחשוף אותו (חשיפתו נותרה לשיקול דעתן (ראו ההחלטה מיום 6.5.2018)), ברי כי היה עליהן להציג את ההסכם כאמור, על נספחיו, לרבות הסכם השיתוף.