19. אשר לעצם מכירת חלק מהזכויות (כ-0.5% מהזכויות) לחצי חינם, כמו גם עיתוי עסקת המכירה: הדין אינו אוסר על שותף למכור את זכויותיו, באופן מלא או חלקי. יסוד הסחרות מהווה חלק בלתי נפרד מזכות הבעלות. התובע רשאי היה לנהוג כפי שנהג. אין ליחס לו חוסר תום לב, גם אם הוא נהג כן כדי לשפר את סיכוייו להביא לפירוק השיתוף במקרקעין. המניעים המלאים והמדויקים לא נחשפו. תוכן ההסכם בין התובע לחצי חינם לא הוצג. גם אותו "פתק" שנלווה להסכם ההתקשרות (עמ' 21, ש' 8-4, 30-24; עמ' 22, ש' 7-3) לא נחשף. לצורך הדיון אצא מנקודת מוצא לפיה התובע ביקש להבטיח כי אם בסופו של יום יפורק השיתוף על דרך של מכירת המקרקעין, תצמח לו טובת הנאה כלשהי, לא במסגרת הליך הפירוק עצמו (הליך שצפוי להיות מנוהל על ידי כונס נכסים, בפיקוח של בית המשפט), אלא לאחר מכן. גם נסיבות כאמור (שאינן שונות באופן מהותי מתוכן הסכמת הנתבעות 1 ו-2 עם באת כוחן – הסכמה שנועדה לבוא לידי מימוש במהלך תקופת השיתוף, בשונה מההסכמה בין התובע לחצי חינם, שנועדה לבוא לידי ביטוי במהלך התקופה שלאחר פירוק השיתוף), אין בכוחן לשלול מהתובע את זכותו לדרוש את פירוק השיתוף. מכירת הזכויות לחצי חינם אף אינה שונה מהותית ממכירת זכויות של שותפים אחרים לגינדי (על השתלשלות העניינים הסבוכה הקשורה ברכישת הזכויות על-ידי גינדי, לוח הזמנים והיעדר הסבר מלא על אודות הצורך בביצוע עסקאות שונות, ראו סעיפים 20-11 לכתב ההגנה מטעמה). לא מצאתי בהסברים שמסרה גינדי (בסעיף 43 לסיכומיה) נימוק משכנע שיש בו כדי להבחין בין המקרים. המהות והדמיון בין אותן עסקאות רב על השוני.
20. אי חשיפת ההסכם ואותו "פתק" על-ידי התובע אינה מהווה נימוק לחובתו, בעיקרם של דברים היות והתובע לא ביקש לכפות על שותפים אחרים להצטרף להסכם כלשהו ולא טען כי חוסר שיתוף פעולה עמו לקידום התקשרות כלשהי עם יזם (חצי חינם) היא כשלעצמה צריכה להיזקף לחובתו של אותו שותף סורר. אם בחר התובע להתנגד לחתימה על הסכם קומבינציה על-מנת למצות את הזכויות שהוראות חוק המקרקעין מעניקות לו, אך כדי לנסות ולהבטיח כי יזם שירכוש את כל הזכויות במקרקעין, אגב פירוק השיתוף, יקים עסק שאינו מחלל שבת (היינו, אם אותו "פתק" נועד להסדיר התחייבות כאמור כלפיו) – הוא זכאי היה לעשות כן. אם יזכה אותו יזם (חצי חינם) – הוא יוכל לנהוג בזכויות שרכש בהתאם לרצונו ושאיפותיו העסקיות – הכל, בהתאם לחוקי המדינה. אם יזכה יזם אחר (גינדי, חביב או כל מציע אחר), יוכל אף הוא לפתוח כל עסק שהוראות הדין יאפשרו לו לפתוח במקום, ולנהוג כלפיו בהתאם לשאיפותיו העסקיות והאחרות, במגבלות הוראות החוק.