ודוקו: בעניין פלונית הלכת דעת הרוב סוכמה כך (למול דעתו החולקת של המשנה לנשיאה, השופט ח' מלצר):
מקום שבו נפטר אדם שהייתה לו בת זוג קבועה מבלי שנתן ביטוי מפורש (בכתב או בדרך אחרת) לרצונו או להסכמתו לעניין נטילת זרע מגופו ושימוש בו לאחר מותו, קמה חזקה הניתנת לסתירה לקיומו של "רצון משוער" של הנפטר להביא ילדים לעולם גם לאחר מותו עם בת זוגו. לכן, ככלל, תהא בת הזוג ולא איש מלבדה – לרבות הורי הנפטר – רשאית לעשות שימוש בזרע לצורך הפרייתה היא (שם, פסקה אחרונה לפסק הדין; ההדגשות הוספו).
ההלכה מורה כי בהיעדר ביטוי מפורש מצד המנוח, ובהינתן שהייתה לו בת זוג קבועה עובר למותו, ככלל, היא ורק היא תהא רשאית לעשות שימוש בזרעו. בענייננו, אין מחלוקת שבת זוגו של המנוח לא מתנגדת לשימוש בזרעו, אך לא היא זו שהגישה בקשה לשימוש כאמור. אף נוסיף, וטבעי הדבר, כי עם השנים היא הקימה משפחה משלה. עוד יושם אל לב כי פסק הדין בעניין פלונית קבע כי ביטוי מפורש של המנוח יכול להיות בכתב או בדרך אחרת, בעוד דו"ח ועדת מור יוסף ותזכיר החוק מתייחסים לביטוי בכתב בלבד, אך לא בכך עסקינן. המקרה שלפנינו איננו עוסק ברצון מפורש מצד המנוח – ביטוי לרצון כזה איננו בנמצא. עסקינן בטריטוריה של הרצון המשוער.
בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות חריגות המעידות על רצון משוער של הנפטר לעשות שימוש בזרעו לאחר מותו כדי להפרות את האם המיועדת, שלא הייתה בת זוגו של הנפטר. לגישתו, וכפי שהוזכר לעיל, האינדיקציה המרכזית לכך היא שלאחר שאחיו הצעיר, אשר היה רווק במותו, נפטר, שאל המנוח את הוריו מדוע לא פעלו לשאיבת זרע מגופו. איני סבור כי בנסיבות העניין הדבר מלמד, כנדרש, על רצון המנוח בהמשכיות לאחר מותו. הדברים נאמרו ביחס לאחיו, וייתכן שייוחדו לנסיבות הקשורות בו (באח) ולא ניתן להקיש מהם על רצונותיו של המנוח עבור עצמו. אף קיימת הטענה מנגד, לפיה אם המנוח חפץ שייעשה שימוש בזרעו שלו לאחר מותו, היה מציין זאת בפני בני משפחתו או בת זוגו, בהתחשב בכך שהוא הצטער על כך שהדבר לא נעשה עבור אחיו. יתרה מכך: אף אם נניח שאמירתו מלמדת דבר מה על רצונותיו של המנוח עצמו בהמשכיות לאחר המוות, היא אינה מצביעה כי רצון כזה קיים גם ביחס להפריית אישה שלא הייתה בת זוגו במועד פטירתו. הדבר נכון גם אם אחיו הצעיר היה רווק במותו. מועד הפטירה הוא המועד הקובע ובמועד זה למנוח הייתה בת זוג קבועה, במשך כ-7 שנים. אף עולה שהתכוונו להינשא זה לזו, גם במטרה להביא ילדים לעולם. בהקשר זה יוזכר כי ישנו הבדל בין מצב שבו נפטר אדם שלא הייתה לו בת זוג קבועה בעת פטירתו, ובין מצב בו הייתה לו בת זוג כאמור. דיו רב נשפך על סוגיה זו, ולא ארחיב בכך (ראו, למשל, פסקה 33 לחוות דעתה של הנשיאה בעניין פלונית והמקורות המאוזכרים שם). רק אציין כי במצב הדברים האחרון, בו הייתה לנפטר בת זוג קבועה, הלך הדברים הרגיל הוא שהנפטר, אם הוא חפץ בילדים, רצה להביא אותם לעולם יחד עם בת זוגו, וסתירה של הנחה זו דורשת יותר מאמירה כללית של המנוח ביחס לאחיו.