היוון תגמולי מל"ל
20. השינויים בסביבת הריבית הובילו לשינוי שיעור ההיוון של תגמולי המל"ל, אשר מעוגן בתקנות ההיוון. התקנות מכתיבות את שיעור ההיוון בשני סוגי מקרים: ראשית, הן מגדירות את שיעור ההיוון לקצבאות של נפגעי תאונות עבודה שמבקשים להוון את הגמלאות העתידיות שלהם (ודוק: לא ניתן להוון קצבאות נכות כללית). זהו תרחיש שאינו שכיח, ומסתבר שבקשות מסוג זה מתקבלות במשורה (סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי); בג"ץ 5874/18 רוחם נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (28.11.2018); עב"ל 361/97 המוסד לביטוח לאומי נ' באשה [פורסם בנבו] (13.9.1999)). שנית, וחשוב יותר לענייננו, שיעור ההיוון בתקנות המל"ל משפיע גם על שיעור ההיוון לצורך ניכוי גמלאות המל"ל מתוך סך הפיצוי שהמזיק צריך לשלם לניזוק. אסביר להלן ובקצרה את הסיבה לכך.
זכות השיבוב של המל"ל כלפי המזיק מעוגנת כיום בסעיף 328 לחוק המל"ל. סעיף 333 לחוק זה, מסמיך את שר העבודה והרווחה להתקין תקנות לעניין היוון קצבאות. בסעיף 369 לחוק המל"ל אנו מוצאים התייחסות לתביעה לפי סעיף 328 לחוק, וסעיף 369(ב) קובע כי "השר רשאי לקבוע הוראות בדבר היוון קצבאות ובדבר חישוב ערכן הכספי של גמלאות בעין, לענין סעיף זה". סעיף 369 הוא גלגולו של סעיף 49 לחוק המל"ל משנת 1949, שנזכר בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין): "הוראות שר העבודה לפי סעיף 49(ב) לחוק בדבר היוון
--- סוף עמוד 17 ---
קיצבאות ובדבר חישוב ערכן הכספי של גימלאות בעין, כוחן יפה גם לקביעת השווי הכספי של גימלאות לענין סעיף קטן זה".
כך נסגר המעגל. התקנות מגדירות את היוון הגמלאות בתביעת השיבוב של המל"ל נגד המזיק (להלן: ריבית השיבוב). ריבית השיבוב קובעת את שיעור ההיוון שלפיו בית המשפט מנכה את גמלאות המל"ל מתוך סכום הפיצוי במסגרת ההליך הנזיקי (מכוח סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין כאשר מדובר במזיק שהוא מעביד, ומכוח ההלכה הפסוקה כאשר המזיק אינו מעביד (ע"א 61/55 מגן ג'טווד בע"מ נ' גרוסברג, פ"ד י 190, 194 (1956); ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511, 518-514 (2004)). הנה כי כן, ריבית השיבוב קובעת גם את שיעור ריבית הניכוי במסגרת תביעת הניזוק. ריבית הניכוי של תגמולי המל"ל נגזרת אפוא מהריבית על פיה המל"ל חוזר בתביעת השיבוב על המזיק, וזהה לה.