38. ערב הדיון בתיק הוגשה בקשת הצטרפות נוספת כ"ידיד בית המשפט", מטעמם של ניזוקים שעניינם יושפע מן ההכרעה בהליך הנוכחי. הבקשה נדחתה ביום 19.6.2019.
דיון והכרעה
39. בשלב זה עלינו לדון בשאלות הבאות: א. מיהו הגורם המתאים להכריע בסוגיית שיעור ההיוון; ב. האם ראוי לקבוע שיעור היוון אחיד או פרטני; ג. מהו המנגנון הראוי לעדכון שיעור ההיוון בעתיד; ד. מהן אמות המידה המשפטיות לקביעת שיעור ההיוון; ה. מהו שיעור ההיוון הנכון במציאות הכלכלית הנוכחית.
הגורם המתאים לקביעת שיעור ההיוון
40. טרם נצלול לדיון עצמו, עלינו להידרש לשאלה המקדמית בדבר זהותו של הגורם המתאים לקבל את ההחלטה על שיעור ההיוון.
על פני הדברים, מלאכה זו מתאימה לבית המחוקקים. למחוקק נתונה הסמכות הציבורית להכריע בסוגיות עקרוניות ורחבות כגון זו, אשר משפיעה מצד אחד על גובה הפיצוי שיגיע לניזוקים, ומצד שני נודעת לה השפעה רחבה על הקופה הציבורית, מערכת הבריאות וחברות הביטוח (בדגש על המבטחות בביטוח חובה). בידי הכנסת
--- סוף עמוד 30 ---
והממשלה אף מצויים הכלים המקצועיים המתאימים לגיבוש תשתית עובדתית רחבה לצורך קבלת ההחלטה. ראוי להדגיש כי קביעת שיעור הפיצוי אמנם תלויה בשאלות מקצועיות-כלכליות, אך היא אינה רק שאלה מקצועית של איתור התשובה הנכונה ופסילת התשובה השגויה. ההחלטה בסוגיה זו נעשית, באופן אינהרנטי, מתוך חוסר ודאות לגבי העתיד. השאלה היא לא רק מהן הריביות שניתן להשיג היום בסיכון מוגדר בשוק ההון, אלא מהן הריביות שניתן יהיה להשיג בעתיד הרחוק, בעוד עשר ועשרים שנה. ועדת קמיניץ הזכירה את דבריו של הלורד אוליבר לפיהם ההכרעה בסוגיית שיעור ההיוון דורשת מיומנות נבואית יותר מאשר חשבונאית או אקטוארית (Hodgson v. Trapp [1989] AC 807). מצד שני, חלק מתפקידם של כלכלנים ואקטוארים הוא לנסות לצפות את העתיד, למשל לצורך הערכת שוויו העתידי של חיסכון פנסיוני. בנוסף, עסקינן בשאלה שאיננה רק מקצועית אלא מערבת שיקולי מדיניות רחבים שמשפיעים על ההכרעה בתנאי חוסר-ודאות. ההכרעה בסוגיה זו תשפיע על היקף הפיצוי לניזוקים בשיטת המשפט הישראלית, וראוי לה להיות מעוגנת בחקיקה, ולמצער בחקיקת משנה, לאחר עבודת מחקר יסודית.
41. במסגרת ההליך הנוכחי ביקשנו לקבל את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. כאמור, בעקבות זאת הוקמה ועדת קמיניץ שמסקנותיה הובאו בפנינו, כמפורט לעיל. למעשה, גם היועמ"ש טען בפנינו כי נכון היה ששיעור ההיוון ייקבע על-ידי המחוקק. בהינתן שהדיון בתיק נערך בתקופה שבה מכהנת ממשלת מעבר, היועמ"ש הבהיר כי אין צפי לקידום הליכי חקיקה בחודשים הקרובים ולפיכך התבקשנו להכריע. ברם, במשך עשרות שנים, ולמעשה מאז קום המדינה, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת לא הסדירו את הנושא, על אף אמירות שהדגישו את הצורך בכך. בין היתר, כבר בשנת 1991 המליצה ועדת ברנזון לעגן את שיעור ריבית ההיוון בחקיקה ראשית (עמ' 63 לדין וחשבון של הועדה בנושא בדיקת יישומו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). קריאה דומה נשמעה גם מכיוונו של בית משפט זה: