כאמור, אילו היינו מצויים בהליך מינהלי, לא היה מקום לקבל חוות דעת מומחים מהצדדים, אך ההליך שבפנינו הוא הליך אזרחי. עם זאת, בהינתן השלכות הרוחב של הסוגיה, ההליך הנוכחי אינו הליך אזרחי שגרתי, ולשם כך הוקמה ועדת קמיניץ. לכן, בבואנו לבחון את חוות הדעת שהגישו הצדדים, דומה כי בשאלות הכלכליות-מקצועיות יש ליתן משקל-יתר, הגם שלא משקל מכריע, לעמדתה של ועדת המומחים מטעם הרשות. אכן, הרכב הוועדה היה יכול להיות מגוון יותר, וחברי ועדה שמתמחים בדיני הנזיקין היו יכולים לתרום את חלקם לדיון. עם זאת, אינני מקבל את הטענה כי מדובר בוועדה שנועדה לשרת את האינטרסים של הגופים המיוצגים בה. היועץ המשפטי לממשלה הוא גורם ממלכתי מובהק, עמדתו הוצגה בפנינו גם בנפרד ממסקנות הוועדה, ואינני מקבל את הטענה כי עמדה זו מבוססת רק על שיקולים צרים של רווח לקופה הציבורית. לאור השקפתי כי סוגיית ההיוון ראויה להתייחסות הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, אני רואה בחיוב את הקמת הוועדה, וסבור כי המלצותיה מסייעות גם להכרעה בשאלות המקצועיות שהתעוררו בהליך הנוכחי.
שיעור היוון אחיד או מותאם לנסיבות
44. עד כה הונהג בישראל שיעור היוון אחיד בכל תביעות הנזיקין. בפנינו נשמעה הטענה כי ראוי ליצור אבחנה בין מקרים שונים ולהתאים את שיעור ההיוון לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ואף לכל ראש נזק בנפרד (שהרי פיצוי בגין עזרת צד ג' מחושב בדרך כלל לפי תוחלת החיים ופיצוי בגין אבדן השתכרות מחושב לתקופה קצרה יותר, עד גיל הפרישה). טענה זו אינה משוללת היגיון. לצורך קביעת שיעור ההיוון יש חשיבות למשך התקופה, וקיים הבדל רלוונטי בין פסיקת פיצויים לניזוק עבור עשר שנים לבין פסק דין שמהוון פיצויים המתפרשים על ארבעים שנה ויותר. [אציין כי על פי רוב הפיצוי הנזיקי לעתיד נפסק בגין מצב שלא צפוי להשתנות, ולכן יש הלימה בין משך תקופת הפיצוי לבין גילו של הניזוק; ברוב המקרים ניזוקים צעירים מקבלים פיצוי שמיועד לתקופה ארוכה יותר מאשר ניזוקים מבוגרים].
העמותה והלשכה תומכות בכך שהחישוב ייערך בכל מקרה לגופו, משום שרק חישוב זה יוביל לפיצוי "הנכון" לכל ניזוק ספציפי. לשיטתן, הסתמכות על שיעור היוון
--- סוף עמוד 34 ---
אחיד תיצור סבסוד צולב, באופן שחלק מהניזוקים (בדגש על ניזוקים מבוגרים) בהכרח מקבלים פיצוי-חסר, וחלק מהניזוקים (בדגש על ניזוקים צעירים) יקבלו פיצוי-יתר, והסטייה מהפיצוי הנכון היא משמעותית.