46. שאלה מקבילה היא האם שיעור ההיוון צריך להיות מוגדר באופן קבוע או שראוי להגדיר נוסחה קבועה, שהיישום שלה ייעשה בכל פסק דין בהתאם למציאות הכלכלית העדכנית. כלומר, אפשרות אחת היא ששיעור ההיוון יעמוד על X%, והאפשרות השניה היא ששיעור ההיוון ייקבע כתשואה של תיק השקעות בהרכב מסויים, ובכל פסק דין ייקבע שיעור היוון בהתאם לתשואה האקטואלית באותו מועד. כך הוצע על ידי העמותה, שלטענתה קיים כבר כיום מחשבון זמין ופשוט לביצוע החישוב.
הדיון בשאלה זו דומה לדיון בשאלה הקודמת, משום שמבחינה כלכלית, התשואה הריאלית שהניזוק יכול להשיג אכן משתנה באופן תדיר. מנגד, חוזרים ועומדים השיקולים של פשטות ויעילות. שיקול נוסף בהקשר זה הוא חשיבותן של הוודאות והצפיות בשוק הביטוח. גם מבחינת הצדדים להליך יש חשיבות לוודאות. שיעור היוון קבוע יקל על האפשרות להגיע לפשרה מוסכמת, ולמנוע התנהגות
--- סוף עמוד 36 ---
אסטרטגית הקשורה בתחזית של כל אחד מהצדדים לגבי התפתחויות כלכליות (כגון שינויי ריבית) בעתיד הקרוב.
47. מאחר שהעדפנו מנגנון היוון אחיד וקבוע על פני נוסחת היוון שמשתנה בכל רגע בהתאם למציאות הכלכלית, מתעוררת השאלה אימתי יעודכן שיעור ההיוון ובאילו נסיבות ראוי "לפתוח" את הדיון העקרוני בסוגיה זו ולבחון את התאמת שיעור ההיוון למציאות הכלכלית העדכנית. כפי שכבר ציינתי, המצב הרצוי הוא שהנושא יוסדר בחקיקה, שתתייחס גם למנגנון העדכון של שיעור ההיוון, אם באופן שעליו המליצה ועדת קמיניץ ואם בדרך אחרת (יצויין כי מחלקת המחקר של בנק ישראל הציעה לוועדה חלופה שונה; עמ' 63 לדוח הוועדה). יש לקוות כי הכנסת אכן תפעל בנושא זה, אך אם הדבר לא ייעשה, יאלצו בתי המשפט לבחון אם חל שינוי ממשי במציאות הכלכלית, אשר מצדיק בחינה מחודשת של שיעור ההיוון (ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח(2) 705, 729 (1994): "אין לשלול לחלוטין את האפשרות ששיעור ההיוון המתאים יישקל מחדש עם שינוי העתים והנתונים הכלכליים הרלוואנטיים, ובלבד שהשינוי הנטען מבוסס על תשתית ראייתית מתאימה"; וכן עניין הורוביץ). בהקשר זה, ועד לתיקון חקיקתי, ראיתי לאמץ את מנגנון העדכון שנקבע על-ידי ועדת קמיניץ, שלפיו המדד לשינוי כלכלי מהותי, שמצריך שינוי בשיעור ההיוון, הוא תנודה משמעותית (1%) בשיעור התשואה הצפויה על אג"ח קונצרני בדירוג גבוה (AA) לתקופה של 25 שנה (עמ' 66 לדוח הוועדה).