57. יובהר כי השאיפה היא לקבוע את שיעור ההיוון באופן המדוייק ביותר, כך שמבחינה עובדתית התשואה המגולמת בשיעור ההיוון תהיה תשואה ריאלית שניתן להשיג בפועל, בסיכון נמוך, תוך סיפוק צרכיו של הניזוק כפי שנקבעו בפסק הדין. אלא
--- סוף עמוד 45 ---
שהקושי לצפות את העתיד הופך שאיפה זו לבלתי-אפשרית, ולכן עלינו לבחור בשיעור ההיוון שמקרב אותנו ככל הניתן לאמת העובדתית (תוך התחשבות גם בשיקולים נוספים כגון פשטות ויעילות). שיעור היוון נמוך, שמבוסס על השקעה באג"ח ממשלתי בלבד, מבטיח את הפיצוי המלא של הניזוק גם בתרחיש של משבר כלכלי שיפגע ביכולת הפירעון של אג"ח קונצרני. אין בכך כדי להוכיח שזהו שיעור היוון "נכון יותר" משיעור היוון גבוה. הניסיון לנבא את העתיד לצורך קביעת גובה הפיצוי לוקח בחשבון תרחישים צפויים ומתעלם מתרחישים בלתי צפויים, בין אם הם "לטובת הניזוק" ובין אם "לטובת המזיק". "השקעה סבירה" נקבעת באופן זהיר, תוך הסתמכות גם על ניסיון העבר. כשם שאיננו "דוחפים" את הניזוק להשקעה מסוכנת ואיננו מצפים ממנו להשקיע את כספי הפיצויים במניות בלבד (אף שהשקעה במדדי המניות הניבה בעשורים האחרונים תשואה שנתית ממוצעת של 8-7%), כך גם איננו מבססים את החישוב על השקעה נטולת סיכון (או כמעט נטולת סיכון) באג"ח ממשלתיות בלבד.
ראוי להדגיש שאיננו קובעים חזקה חלוטה כי מה שהיה הוא שיהיה. ייתכן שהמציאות הכלכלית שלתוכה אנו צועדים בימים אלה שונה מהמציאות שאליה התרגלנו. בית המשפט אינו עוצם את עיניו בפני השינויים במשק ובעולם. נדרשת ערנות והתאמה של הכללים המשפטיים למציאות המשתנה, אך נדרשת גם זהירות מפני זעזועים מיותרים בשלב שבו הצורך בשינוי לא הוכח די צרכו. מבלי להקל ראש בטענות לגבי השינויים וההתפתחויות האחרונות, ראוי לציין כי הטענה שאין אפשרות להשיג תשואה שנתית בטוחה של 3% אינה חדשה, והיא נטענה בהזדמנויות שונות גם בעבר. לדוגמה, בעניין הורוביץ (שנדון בשנת 1979) טען המערער כי "השקעת הכסף במלוות ממשלתיים צמודים מביאה תשואה של לא יותר מאשר 1% ולעתים אף תשואה שלילית" (עמ' 269; לדוגמאות נוספות משנות השמונים ראו קציר, בעמ' 439). ובשנת 1997, במסגרת הדיון בעניין חיימס, "בא-כוח המערער לא חסך מאמצים לשכנענו כי בשנים האחרונות חלה ירידה דרסטית בשיעורי התשואה המושגים על השקעות בטוחות" (שם, בעמ' 543). לא למותר להזכיר את השנים הרבות בהן סביבת הריבית הייתה גבוהה ביותר, ולמרות זאת הפסיקה לא הזדרזה להעלות את שיעור ריבית ההיוון.