--- סוף עמוד 55 ---
השיבוב תשתנה ל-3%, סכום השיבוב יהיה נמוך יותר). הנה כי כן, לכאורה שופט בהליך נזיקי נדרש להעמיד זה מול זה את האיתנות הפיננסית של המוסד לביטוח לאומי מול העמקת הגירעון של מערכת הבריאות הציבורית. הדבר ממחיש כי שיקולים אלה אינם ממין העניין. ככל שהמחוקק סבור כי ראוי להקטין את שיעור הפיצוי הנזיקי – יש בידו את הכלים לעצב הסדר ראוי ומאוזן.
פתרונות חלופיים לבעיית ההיוון בנזיקין
72. המציאות הכלכלית אינה יציבה, ובכך מקשה עלינו לספק תשובה חד-משמעית לשאלה מהי התשואה שישיא הניזוק מהשקעת כספי הפיצויים. לאחר הפעלת כלי העבודה הנתונים לנו ועל בסיס החומר המקצועי שהוצג, הגעתי למסקנה כי בהשקעה ארוכת טווח, תשואה של 3% היא סבירה ואפשרית גם כיום. הכרעה זו אינה פותרת את כל הקשיים: הוועדה כבר ציינה שיהיו ניזוקים שיתקשו למצוא את דרכם בשוק ההון, וגם לניזוקים שלא יתקשו בכך – ראוי לאפשר פתרון פשוט אשר יניח את דעתם כי שיעור ההיוון לא פוגע בהם. ניתן להציע לכך שני פתרונות, לפחות עד להסדרת הנושא בחקיקה, ואולי גם לאחר מכן.
הפתרון הראשון הוא יצירת אנונה, קרן השקעה המיועדת לניזוקים שתאפשר להם לקבל תשלום חודשי. ועדת קמיניץ המליצה "להמשיך ולבחון לעומק ובטווח הזמן המידי מנגנונים שיאפשרו תשלומים קצבתיים", וניתן לצפות כי רשות שוק ההון ומשרד המשפטים יבחנו את הנושא ויקדמו אותו במידת האפשר. בהנחה שהמציאות הכלכלית מאפשרת להשיג תשואה של 3%, יצירת מסלול השקעה כזה איננה הפסדית ולא אמורה להיות מניעה לעשות זאת, אם באמצעות המדינה ואם באמצעות גופים מוסדיים. מסתבר כי קרן כזו פעלה בעבר, וייתכן שניתן להיעזר בניסיון העבר (יורן, בעמ' 183-181). הרשות לניירות ערך התבקשה לעדכן את ועדת קמיניץ במסקנותיה עד סוף השנה הנוכחית, וחזקה על המדינה כי תשכיל לקדם את המהלך.
[במאמר מוסגר: בהנחה שהקמת קרן השקעה המעניקה תשואה של 3% תצריך הקצאת אג"ח ייעודי, ובהנחה שהמדינה אינה ששה להקצות אג"ח ייעודי (השוו בג"ץ 6925/14 פורום החוסכים לפנסיה בישראל נ' שר האוצר [פורסם בנבו] (24.12.2017)), הרי שניתן לשקול את האפשרות להגביל את ההשקעה בקרן רק לניזוקים קשים שיהיו מעוניינים בכך, דוגמת הניזוק בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח
--- סוף עמוד 56 ---
בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000) (להלן: עניין אקסלרד), שנפסק לזכותם סכום פיצוי משמעותי].
73. לחלופין, וככל שגם יצירת מסלולי השקעה תיתקל בקשיים, במשך תקופת הביניים ניתן לבחון את האפשרות לפסוק לניזוקים הקשים דוגמת אקסלרד פיצויים עתיים, וזאת בנסיבות המתאימות על פי ההלכה הפסוקה. החסרונות של שיטה זו ידועים (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 (1982); עניין אסרף; דניאל מור "תשלומים עיתיים לנפגעי תאונות דרכים" עיוני משפט ו 645 (תשל"ח-תשל"ט)), אך במקרים השכיחים שבהם הנתבע הוא גוף יציב כלכלית, וכאשר מדובר בניזוק דוגמת אקסלרד, וכאשר בית המשפט מוצא זאת לנכון – הרי שאפשרות זו נותרה גם כיום על כנה.