12. נוכח השלכותיו הרחבות של הדיון על תביעות נזיקין ועל המשק בכללותו, התבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אשר הודיע על הצטרפותו כצד להליך ועל הקמת ועדה בינמשרדית שתידרש לסוגיה. כמו כן, גופים נוספים ביקשו להצטרף להליך: עמותת "אופק חזרה לחיים" (להלן: העמותה) תמכה בקבלת הערעור, ואיגוד חברות הביטוח הביע עמדה הפוכה. גם קופות החולים ולשכת עורכי הדין ביקשו להצטרף להליך; הראשונות תמכו בהותרת שיעור ההיוון על כנו והאחרונה (שהגישה ממילא עמדה מאוחדת עם העמותה אך לא קיבלה מעמד של "ידיד בית המשפט"), ביקשה להפחית אותו. ההכרעה ניתנת כיום לאחר שהוועדה הבינמשרדית הגישה את מסקנותיה הסופיות בתום הליך ממושך, שכלל גם שמיעת הערות מטעם הציבור. להלן נפרט את העמדות השונות שהוצגו בפנינו, אך לשם בהירות הדיון ושלמות התמונה, נפתח בדברי רקע לסוגיית שיעור ההיוון בנזיקין וסקירה היסטורית של הסוגיה.
אקדים את המאוחר ואציין כי ההליך הנוכחי קיבל נופך עקרוני ונפרשה בו יריעה רחבה, אך בסופו של דבר הגענו למסקנה כי יש להותיר את שיעור ההיוון בנזיקין ללא שינוי.
רקע לדיון
13. היוון הוא "הפיכה להון; חישוב הערך הנוכחי של סכום כסף שישולם בעתיד או חישוב הערך העתידי של סכום כסף שישנו בהווה" (שושנה בהט ומרדכי מישור מילון ההווה (1995)).
במקרים רבים, תביעות בגין נזקי גוף מסתיימות בחיוב של המזיק לפצות את הניזוק בגין נזקים עתידיים שייגרמו לו עקב האירוע מושא התביעה, כגון אובדן שכר
--- סוף עמוד 10 ---
עתידי וצורך בעזרת הזולת בעתיד. ככל שהוכחו נזקים עתידיים, הנטייה בשיטת המשפט הישראלית היא לחייב את המזיק לשלם פיצוי חד-פעמי בסיומו של ההליך המשפטי, ולא פיצויים עתיים מתמשכים (רע"א 4932/97 אסרף נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(5) 129 (1999) (להלן: עניין אסרף)).
הבחירה בשיטה של פיצוי חד-פעמי בגין נזקי העתיד, מחייבת פעולה נלווית של היוון. על מנת להעמיד את הניזוק, מבחינה כלכלית, במקום בו היה עומד אלמלא נפגע – יש להוון את סכום הפיצויים העתידיים. כלומר, נדרשת פעולה מתמטית שתתאים את שווי הכסף בעתיד לשוויו ביום מתן פסק הדין. בפרפרזה על הביטוי המיוחס לבנג'מין פרנקלין, Time is money, הנחת העבודה הבסיסית היא כי ערכו של סכום כסף בהווה גדול מערכו של אותו סכום בעתיד (בעשור האחרון התערערה הנחה יסודית זו ואתייחס לכך בהמשך). כלומר, הקדמת תשלום עתידי מבטאת הטבה עבור מי שמקבל את התשלום, וכדי לא לחייב את המזיק בפיצוי מופרז, יש להפחית את הסכום שמשולם באופן מיידי. תבנית זו של הפיצוי הנזיקי מלווה אותנו מאז קום המדינה, ומתבטאת בדבריו של השופט ש' ז' חשין, שלא נס ליחם: