ניתן להבין אפוא כי סוגיית שיעור היוון היא משמעותית ביותר עבור הניזוק הספציפי שבית המשפט דן בעניינו. בהתאם, לסוגיה זו נודעת השפעה כלכלית רחבה על גופים מרכזיים במשק הישראלי, המושפעים מתביעות נזיקין רבות (חברות ביטוח, קופת המדינה וקופות החולים). להמחשה, הפחתת שיעור ההיוון תגדיל את הפיצוי הכולל שמשלמות חברות הביטוח בגין תאונות דרכים במאות מיליוני שקלים בשנה. בדומה, הובאה בפנינו חוות דעתו של פרופ' דב צ'רניחובסקי, בדבר השפעת שיעור ההיוון על מערכת הבריאות: "הורדת שער ההיוון פירושו גידול של כ-127 מיליון ₪ בהוצאה השנתית של המערכת וצורך בהפרשה חד פעמית בסדר גודל של כמיליארד ₪ בגין תביעות הנמצאות בדיון".
רקע היסטורי – שיעור ההיוון בתביעות נזיקין
15. כאמור, סוגיית ההיוון של פיצויים נזיקיים מלווה את מערכת המשפט מאז קום המדינה. תחילה נרתעו בתי המשפט מחישוב באמצעות לוחות אקטואריים והדריכו
--- סוף עמוד 12 ---
עצמם "לפי הרגש", אך בהמשך התקבלה ההנחה כי "יש לחשב את הערך הנוכחי של סכום ההפסד על בסיס השקעת הכסף" (ע"א 209/53 ויצמן נ' צוקר, פ"ד ח 1412, 1427 (1954) בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בארה"ב –Chesapeake & Ohio Ry. Co. v. Kelly, 241 U.S. 485 (1916); דוד קציר פיצויים לנזקי גוף 428 (מהדורה חמישית; 2003) (להלן: קציר)). בשנות החמישים של המאה הקודמת נהגו בתי המשפט להעמיד את שיעור ההיוון על כ-5% לשנה (ע"א 166/55 קופרשטוק נ' תמיר, פ"ד י 1116 (1956); ע"א 408/59 ברנטל נ' עזבון המנוח פסח רוזנברג, פ"ד יד 527 (1960)). בסיס החישוב של 5% נותר גם בשנות השישים ובתחילת שנות השבעים (ע"א 470/64 גוזלן נ' שמש, פ"ד כ(1) 458, 464 (1966); ע"א 552/72 חג'ג' נ' חסן, פ"ד כח(1) 673, 676 (1974)).
16. הדיון התפתח באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. לבית המשפט העליון הגיע ערעור על פסק דין מחוזי שהיוון את הפיצויים בשיעור שנתי של 7%, בשעה ששיעור ההיוון של גמלאות המל"ל עמד על 3% (לפי תקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ד-1974; ראו סקירה מקבילה להלן). הערעור התקבל ונקבע כי גם הפיצוי הנזיקי יהוון בשיעור של 3%. בפסק הדין הוסבר, בין היתר, כי "הדרך היחידה להגיע לתוצאה צודקת היא - שאחוז ההיוון יהיה שווה לגבי הפיצויים והקיצבאות, ועל-כל-פנים שלא יהיה הפרש ניכר בין אחוזי ההיוון". בנוסף, בהחלטה על הפחתת שיעור ההיוון ניתן משקל לעלייה הצפויה בגובה השכר הריאלי (ע"א 469/74 זדה נ' בכר, פ"ד ל(1) 169, 171 (1976) (להלן: עניין זדה). בכך סטה בית המשפט מפסק דין קודם, שבו אישר בית המשפט ריבית היוון של הפיצוי הנזיקי בשיעור 6%, בעוד שריבית ההיוון של המל"ל עמדה על 4% - ע"א 32/60 פלקסברג נ' המנהל כללי של רכבת ישראל, פ"ד יד 1629, 1639 (1960) (להלן: עניין פלקסברג)).