פסק הדין בעניין זדה זכה לחיזוק ולביסוס, ואף להרחבה, בפסק הדין בע"א 130/76 סעדה נ' חמדי, פ"ד לג(1) 589 (1979) (להלן: עניין סעדה). סוגיית שיעור ההיוון חזרה ותפסה מקום מרכזי על שולחן הדיונים, ובפני בית המשפט הוצגו גם חוות דעת כלכליות. בפסק הדין הוחלט להותיר את שיעור ההיוון על 3%, וזאת גם במקרים שבהם לא מנוכים תגמולי מל"ל מהוונים. הבסיס למסקנה זו הוא הירידה בתשואות האג"ח הממשלתיות, לצד ההתרשמות כי "בשוק ההון מצויות עדיין אפשרויות של השקעה צמודה למדד ומבטיחה ריבית שנתית של 3% לפחות" (שם, בעמ' 600). בתקופה זו התקבע בבתי המשפט השימוש בלוחות אקטואריים (קציר, בעמ' 436; אהרן
--- סוף עמוד 13 ---
יורן היבטי מס בפיצויי נזיקין 175 (1987) (להלן: יורן); שמואל ילינק ההיוון בתביעות נזיקין ולפי חוק הביטוח הלאומי 15 (מהדורה שלישית; 1990) (להלן: ילינק)).
בסמוך לאחר שניתן פסק הדין בעניין סעדה, נדרש בית המשפט פעם נוספת לטענה כי שיעור ההיוון אינו הולם את אפשרויות ההשקעה הזמינות, וכך נאמר בפסק הדין בה"מ 1021/78 הורוביץ נ' רשות הנמלים בישראל, פ"ד לג(2) 256, 269 (1979) (להלן: עניין הורוביץ):
"שיעורי ההיוון שנקבעו על ידי בית המשפט העליון מבוססים על ההנחה כי התובע ישקיע את כספו בהשקעה בטוחה, השומרת על הערך הריאלי של הכסף, ואף תעניק לתובע ריבית בשיעור שלושה עד חמישה אחוזים. אם אמנם המציאות הכלכלית היא [כי] השקעה כזו אינה אפשרית, והערך הריאלי של הכסף אינו נשמר, כי אז יש מקום להרהר אחר שיעורי ההיוון שנקבעו בעבר. דא עקא, שבא כוח התובע לא הביא כל ביסוס כלכלי לטענתו. בענין כגון זה, כאשר מבקשים מבית המשפט העליון לשנות הלכה המבוססת על מציאות כלכלית שאבד עליה הכלח, יש להניח את הבסיס העובדתי למציאות הכלכלית החדשה. על התובע להביא לפני בית המשפט דלמטה נתונים כלכליים באשר לאפשרויות ההשקעה העומדות לרשות התובע, ועל המידה שבה שומרות השקעות אלה על הערך הריאלי של הכסף תוך מתן תשואה ראויה לתובע. בענינים אלה אין לשופטי בית משפט זה ידיעה שיפוטית. בטיעון שלפנינו טען בא כוח התובע כי אין להשיג בשוק נירות הערך השקעות בטוחות, הצמודות הצמדה מלאה, והמעניקות תשואה ראויה. לעומתו טען בא כוח הנתבעים כי ניתן להשיג השקעות כאלה בשוק. בחללו של אולם נזרקו שמות של תכניות חיסכון שונות, אשר תנאיהן שונים ומשונים. לא זו הדרך לקבוע הלכה בענין זה. בטרם יוכל בית משפט זה לקבוע הלכה בשאלה חשובה זו, יש להניח לפניו – בדרך של הבאת ראיות כדין בפני בית המשפט דלמטה – בסיס עובדתי איתן, המבוסס על האפשרויות הכלכליות המצויות בשוק. בנטל זה לא עמד התובע. מטעם זה הייתי דוחה את טענתו זו של בא כוח התובע".