כן אישרה (עמ' 182), כי היא ובעלה סעדו בשנת 2003 ארוחת ערב במסעדה, בהשתתפותם של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו ואשתו שרה ובהשתתפותו של התובע.
מהדברים הללו עולה, כי התובע הפריז אולי בטיב קשריו עם זהבית כהן, אך זו לעומתו הפריזה בהמעטת הקשר.
כך או כך, אין בנימוק זה כדי להצדיק העדרו של מסמך בכתב.
התובע ידע היטב שאין המדובר בעסקה פרטית ופשוטה של כהן, כרכישת דירת מגורים, כאשר אולי לשם כך ניתן היה להצדיק נימוק זה, אלא בעסקה גדולה וחריגה בהיקפה של חֶברה, שבעלי מניותיה הן חברות גדולות ומובילות במשק, כשלשם כך אין די בהיכרותו האישית עם כהן, אלא נדרש לערוך הסכם תיווך כתוב ומפורש. אדרבא, התובע יכל "לנצל" קשריו אלה כדי לזרז את הטיפול בניסוח ובחתימה על הסכם תיווך בכתב.
84. לדעתי, התובע נמנע בכוונה לדרוש מהמוכרות לחתום על הסכם תיווך בכתב, משום שהוא ידע שהן ידחו את דרישתו, ומשום שחשש שהעלאת דרישה זו, בשלב שעדיין גינדי היתה בעמדת המתנה לחידוש המשא ומתן, או אף בשלביו הראשונים של משא ומתן, עלולה להוות מכשול אף בהקשר לפעילותו עבור קבוצת גינדי ומטעמה.
התובע הבטיח, לכן, את תשלום דמי התיווך מקבוצת גינדי, שלא התכחשה לדרישתו ולכן הסכם התיווך ביניהם נוסח בכתב ונחתם כנדרש, ורק כשהעסקה היתה כבר לקראת גיבושה הסופי הוא ניסה את מזלו בהעלאת דרישתו לתשלום דמי תיווך גם מהמוכרות, בשלב שבו כבר לא היה לתובע מה להפסיד (כפי שתיאר שמיר בדרכו החיננית בעדותו שצוטטה לעיל).
85. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי יש להבחין – לעניין דרישת הכתב – בין הצרכן האדם הפשוט, שעליו ביקש חוק המתווכים להגן, לבין הלקוח העסקי, ובין עסקה פשוטה של רכישת דירה לבין עסקה מורכבת כמו העסקה הנדונה כאן.
הבחנה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון בפסק דין מזרחי (פסקה 49):
" יתר על כן, אין בידי לקבל את הטענה כי בכל מקרה של התקשרות בין מתווך לבין גורם עסקי ניתן לוותר כליל על דרישות הצורה שבחוק המתווכים. לקביעה כזו אין עיגון בלשון החוק, שאינו מבחין בין התקשרות עם גורם פרטי שמבקש לרכוש דירה, לבין התקשרות עם גורם עסקי לצורך עסקה מורכבת במקרקעין. יתר על כן, אף בעסקאות תיווך בין גורמים מתוחכמים יש ערך להעלאת ההסכמות על הכתב (וממילא, ניתן לצפות שבהתחשב במורכבות ובמשאבים המושקעים בעסקאות אלה הדברים יועלו כנדרש על הכתב). יתרה מכך, הבחנה חדה מדי בין גורמים פרטיים
--- סוף עמוד 43 ---