לפיכך, ורק משום שהצדדים הקדישו לעניין זה דפים רבים, אדרש לכך בקצרה:
א) חוסר הבהירות בדבר "הלקוח" שעמו היה צריך להיחתם הסכם התיווך (טענה שהועלתה בכתב התשובה של התובע, סעיף 121 וכן בתצהירו, סעיפים 9-12): בירור פשוט ומהיר במרשם המקרקעין היה מעלה מיהו בעל הזכויות הרשום של המקרקעין – חברת השוק. לחברה זו, כפי שהתברר היטב בהוכחות, היה דירקטוריון מסודר שקיים ישיבות דירקטוריון מסודרות, במסגרתן התקבלו כל ההחלטות הנוגעות להליך המכירה, כולל ההסכם שנעשה עם סיטי בנק. אילו התובע היה חפץ בכך באמת, ניתן היה בקלות להגיע להסכם תיווך בכתב עם מתחם השוק, באמצעות נציגיה המוסמכים. התובע אף לא הראה אילו מאמצים הוא עשה כדי לאתר את זהות "הלקוח" הנכון ואילו צעדים הוא נקט כדי לנסות לגבש הסכם תיווך בכתב.
ב) נציגי הנתבעות, ובעיקר זהבית כהן ומאיר שמיר, "היו להוטים להשלים את העסקה. הם לא היו מוכנים לעצור הכל, לכנס את מליאת כל הדירקטוריונים של החברות המעורבות ומליאת עיריית תל-אביב, רק כדי שלרוני מאנה יהיה מסמך המבטיח את שכרו" (סעיף 11 לתצהירו).
כיצד הסיק התובע מסקנה זו? כאמור לעיל, חברת השוק קיימה ישיבות דירקטוריון מסודרות, במסגרתן התקבלו כל ההחלטות הקשורות להליכי המכירה ולא היה כל קושי לקבל החלטה דומה בדבר העסקתו של התובע כמתווך. התובע לא טען כלל, וודאי שלא הוכיח, כי הוא פנה לכהן או לשמיר כדי להעלות על הכתב את הסכם התיווך (כפי שנעשה עם קבוצת גינדי) וכי אלה התחמקו מכך עקב "להיטותם".
טענה זו נטענה ללא כל תימוכין.
ג) מערכת היחסים הקרובה שהיתה לתובע עם זהבית כהן (סעיף 15 לתצהירו). כהן עצמה הכחישה בתצהירה את הטענה בדבר מערכת יחסים "קרובה ומיוחדת", ולדבריה (סעיף 39 לתצהירה), בינה לבין התובע "שררו יחסים קרובים ומצומצמים בהיקפם, בעלי אופי עסקי בעיקרם ולא אופי אישי, וגם זאת בחלק קטן מהתקופה המתוארת על ידו".
יחד עם זאת אישרה כהן, כי התובע תיווך למענה ברכישת דירת המגורים שלה, כאשר חזרה לישראל לאחר תקופה ממושכת בארה"ב (סעיף 40 לתצהירה) וכי התובע ביקר "ביום שישי אחד, שנים רבות לפני האירועים נשוא התובענה" בבית אמה עם משפחתו, שעה שהיא סעדה
--- סוף עמוד 42 ---
שם ארוחת ערב, אך לדבריה היה זה לאחר שהתובע התקשר אליה וביקש לשוחח עמה "באופן דחוף" והיא לא ידעה שהוא מגיע עם משפחתו (סעיף 43 לתצהירה).
בחקירתה (מיום 25.2.2018) היא אישרה עוד שהשתתפה בשנת 2009 בבר מצווה של בנו של התובע, אך לדבריה, הזמנתה לאירוע נעשתה יחד עם מוזמנים נוספים מחברת IDB, שבה היא כיהנה באותה עת כמשנה למנכ"ל, ומתוך כ-1,500 מוזמנים (עמ' 189-190).