95. עדי הנתבעות שהתובע טען כי שוחח עמם בעניין זה (שמיר, זהבית כהן ושי אבא) מכחישים כמובן כי הסכימו בכלל לשלם לתובע דמי תיווך כלשהם, וממילא הכחישו כי הסכימו לשיעור דמי תיווך כלשהו (ראו בעניין זה את הכחשתו המפורשת של שמיר בסעיף 44.6 לתצהירו).
96. סיכום הדברים הוא שגם בגרסתו של התובע עצמו התגלו סתירות באשר לשיעור דמי התיווך שסוכמו, אם סוכמו: בעוד שבכתב התביעה הוא טען, כי נושא זה כלל לא נדון בשיחות שניהל עם נציגי הנתבעות, הרי שבתצהירו הוא טען שהוא העלה בפניהם את דרישתו לתשלום בשיעור 2%, הם השיבו כי לא ישלמו מעבר לאחוז אך ביקשו כי דבר זה יסוכם בהמשך. בחקירתו טען כי שיעור דמי התיווך – אחוז אחד – סוכם במפורש בינו ובין נציגי הנתבעות (עם שמיר בוודאי, ואולי גם עם זהבית כהן).
לא ניתן לסמוך, לכן, על גרסתו של התובע גם ביחס לשיעור דמי התיווך שסוכמו, אם בכלל.
97. יתר על כן, טענתו כי שיעור דמי התיווך הרגילים הנגבים על ידו, גם "בעסקאות גדולות", הוא 2%, נסתרת מיניה-וביה מההסכם הכתוב שערך עם קבוצת גינדי, שבו סוכמה עמלה נקובה בסכום של כ-3 מיליון ₪ (סעיף 29 לתצהיר התובע), כלומר כ-0.27 אחוז מערך העסקה (1.1 מיליארד ₪) (אמנם, בפועל קיבל התובע מקבוצת גינדי כ-4.35 מיליון ₪, שהם עדיין פחות ממחצית האחוז, כ-0.4 אחוז).
--- סוף עמוד 49 ---
98. וכן יש ממש בדברי הנתבעות, לפיהן, אם בכלל היה מקום לחייב אותן בתשלום דמי תיווך, הרי שאת חברת השוק היה צריך לחייב בהתאם לסכום שהיא קיבלה בעסקה זו, לפי אחוז זכויותיה (כ-76%), ולא בהתאם למלוא שווי העסקה, ואם היה מקום לחייב את יתר הנתבעות בתשלום, הרי שזה בהתאם לאחוז אחזקת כל אחת מהן – באופן ישיר או עקיף – במניותיה של חברת השוק, ולא יותר מכך.
כיוון שהדרישה לתשלום דמי תיווך נדחית כולה, אמנע מעריכת החישובים הנובעים מטענה זו.
99. לסיום אוסיף, שגם הסתמכותו של התובע על הפסיקה שנהגה בעבר, לפיה, הנוהג בעסקאות נדל"ן הוא להעמיד את דמי התיווך על 2% מגובה העסקה (ע"א 244/65 אובסויביץ נ' בלומקין, פ"ד יט(3) 3, 5), אינה יכולה לסייע לו, שכן, כפי שנאמר בפסק דין אזורים הנ"ל (פיסקה 29): "הלכה זו צומצמה בעניין מוסקוביץ, שיוזכר כי ניתן בשנת 1994, ונקבע כי היא רלוונטית רק לעסקאות נדל"ן ובהיקף פרטי. עוד נקבע שם כי בעסקאות בעלות היקף משמעותי, הנוהג הוא להעמיד את דמי התיווך על 1% מערך העסקה. עם זאת, מקובלת עלי הטענה כי ישנו קושי להסתמך על הלכה בת למעלה משני עשורים על מנת להוכיח קיומו של נוהג שחל כיום – ודאי שבתחום דינמי כמו תחום התיווך שאף עבר תיקוני חקיקה מאז אותה תקופה".