73. כפי שכבר נאמר, הטיעון של התובע אינו מקובל עלינו לחלוטין ואנו דוחים אותו. אנו קובעים כי כלל לא הוכח שהסכם 2010 – שחתימתו של התובע מתנוססת עליו, נכפה עליו. להלן נפרט בהרחבה את הנימוקים להחלטתנו שבנדון. הנימוק הראשון להחלטתנו – הסף הפסיקתי להוכחת טענת כפיה חוזית הינו גבוה יחסית – הלכה למעשה (והגם שהדבר לא נאמר מפורשות על ידי התובע), תביעתו של התובע מבוססת, בין היתר, על טענת כפיה.
74. בהקשר זה, סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשנ"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע כי "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה (ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה". יסודותיה של עילת הכפיה הם התקשרות בחוזה, וקשר סיבתי בין הכפיה לבין ההתקשרות בחוזה. הכפיה כוללת כל פגיעה בגופו של אדם, בנכסיו, בחירותו או במעמדו החברתי או הכלכלי, וכל זאת – כדי לאלצו להתקשר בחוזה.
75. כפייה יכולה להתבטא במובנים שונים, והיא יכולה להיות גם כפייה כלכלית, שצריכה לעמוד בשני מבחנים: מבחן האיכות ומבחן העוצמה. כמו כן, הכפייה צריכה להיות פסולה מבחינה מוסרית חברתית או כלכלית (מבחן האיכות), ועליה להיות כזו "שהמתקשר אינו יכול בנסיבות העניין להימלט מבין מלתעותיה" (מבחן העוצמה). אשר לתום הלב הנדרש, כדי להוציא אזהרה על הפעלת זכות מגדר כפיה באיום, הרי שהוא צריך להתייחס הן לעצם קיומה של
--- סוף עמוד 21 ---
הזכות הנטענת. דהיינו, שמדובר בזכות שהמאיים מאמין בקיומה, והן לאמצעי הגשמתה. דהיינו, שאמצעי הגשמתה הם חוקיים ומקובלים[25].
76. פסיקת בית המשפט העליון אף הבהירה בהרחבה, כי נטל ההוכחה להתקיימות טענת הכפיה הוא ניכר. ראו למשל הדברים הבאים בעניין מאיה[26]:
"לחצים שונים (כלכליים, חברתיים, פסיכולוגיים וכיוצא בזה), אינם פוגמים ככלל בחופש הרצון החוזי. אך ורק לחצים כבדים, אשר חותרים תחת עצם הרצון המינימאלי ייחשבו כפגמי רצון. כדי שתוכר עילת כפייה, חייבת להיווצר פגיעה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר. בלי למצות אפשר לומר כי חופש רצון חוזי הוא מצב שבו ניצבת לפני המתקשר בררה סבירה אחרת. אם ישנה בררה סבירה, הרי שאין לומר כי נפגם הרצון החוזי."
77. נציין כבר עתה, כי לשיטתנו אותו נטל לא הורם על ידי התובע, אפילו לא ברמה המינימלית. מעבר לכך, נציין שגם סעיף 18 לחוק החוזים ממשיך וקובע, כי "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". יסודות עילת העושק הם קיום חוזה, קשר סיבתי, התנהגות העושק, מצב העשוק, והיותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.