ת. אני לא קובע אם ההסכם יושם או לא.
ש. נכון שלתובע לא הועברו 20 אחוז ממניות החברה לעניות דעתך?
--- סוף עמוד 44 ---
ת. למיטב ידיעתי שבין הצדדים היה הסכם שבהתאם להסכם זה צד אחד צריך לשלם לצד שני אחוז מהיקפי העבודות שבוצעו.
ש. חוזר על השאלה האם ידוע לך שלא קיבל 20 אחוז ממניות החברה?
ת. אני חושב שלא קיבל מניות."
139. לסיכום נושא זה – אנו קובעים כי הוכח שהתובע זכאי מהנתבעת ל-20% מהרווח בגין שנת 2009, ורווח מתביעות בגין פרויקטים שנמצאו בתהליכי עבודה בעת פיטוריו של התובע מעבודתו בנתבעת ואשר התקבל בנתבעת בשנים 2012-2010, בסך של 180,658 ₪, כמצוין בחוות דעתו של רו"ח דורון מטעם הנתבעת, ובמונחים של שכר ברוטו.
140. נעבור עתה לדון בטענות הנתבעת לגבי הסכומים שחייב לה התובע, כך לשיטתה. אשר לחוב בסך של 31,000 ₪ בגין "תשלום על חשבון דווחים עתידיים" ששולם לתובע בחודש 11/2008 – טענות הנתבעת ביחס לסכום זה, דינן להידחות. סכום זה אינו מצוין בהסכם 2010, שכאמור לעיל, הוא לשיטתנו המסמך המחייב והסופי, שמסכם את הבנות הצדדים ביחס לחובות ההדדיים האחד לשניה, ולהפך.
141. למעשה, המדובר גם בטענה ובסכום שהועלו לראשונה רק במסגרת כתב התביעה שכנגד. מעבר לכך, אותה טענה הושמטה בחוות הדעת של רו"ח דורון. זאת ועוד, לא הובאו ראיות לטענות הנתבעת ביחס לסכום נטען זה. ראו ביחס לכך גם בחקירתו הנגדית של אסף[74]:
"ש. אם לא קיבלתם על עצמכם שיטת עלות שכר מה פשר ההעברה בחודש נובמבר של 31,000 ₪. טענו כל הזמן שזו השלמה לעלויות השכר של שנת 2008, מה אתה אומר?
ת. כתבתי בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד שהדבר הזה היה בקשה של התובע לקבל הלוואה נוספת כי הוא נתקע עם הבית שלו והוא קיבל את הכסף הזה ואני בתצהירי הוצאתי את זה מפני שלא הצלחתי למצוא מסמכים בעזרתם אני יכול להוכיח זאת וירדתי מהטענה שאני מבקש את הכסף בחזרה. לשאלת בית הדין האם זו הסיבה
--- סוף עמוד 45 ---
שמלכתחילה אותו סכום לא צוין בהסכם של תחילת 2010 בעוד שהסכום של 155 אלף כן צוין אני משיב שלא, ב 2010 זה פשוט נשכח.
ש. על ההלוואה הנוספת הזו שאני שומע עליה היום לראשונה נחתם הסכם עם העובד?
ת. לא.
ש. יש לך מסמך שיסביר טענתך?
ת. הסברתי הרגע שאין לי מסמך ולכן ירדתי מהטענה למרות שאני מאמין בה..."
142. אשר להעמדת הלוואה לתובע בסך של 155,000 ₪ – דין טענותיה של הנתבעת ביחס לרכיב זה דינן להתקבל חלקית. תחילה, נציין כי המדובר בנושא שצוין במפורש בהסכם 2010. מעבר לכך, התובע הודה בתצהירו שסכום זה צריך לבוא בחשבון לחובתו, במסגרת ההתחשבנות שבין הצדדים[75]. גם בחקירתו הנגדית התובע לא התכחש לכך שאותו סכום לא הוחזר על ידו מעולם לנתבעת.