155. אשר לחוב שנוצר לתובע לנתבעת בגין קבלת רכב הנתבעת לידו, בסך של 44,274 ₪ – טענות הנתבעת ביחס לסכום זה, דינן להידחות. תחילה, נציין כי המדובר בנושא שצוין במפורש בהסכם 2010, וביחס אליו נכתב ש"רקיע תשלם עבור רכב החברה שהועמד לרשות סלים את יתרת התשלומים שנותרו (42,356 ₪ +מע"מ) ותעביר את הרכב לרשות סלים ב- 7.3.2010". אולם, כלל לא צוין כי על התובע עצמו להחזיר את "יתרת התשלומים" לידי הנתבעת.
156. מעבר לכך, כאשר התובע נשאל בחקירתו הנגדית, האם "נכון שהנתבעת שילמה את שאר התשלומים על הרכב שלך וקיבלת אותו?", הוא השיב בבירור ש"הוא היה אצלי כל הזמן ושילמתי עליו במסגרת עלות השכר שלי, כל חודש ירד לי 4000 ₪"[86]. גם בדיון המוקדם שנערך לפני כב' הרשמת (כתוארה אז) דרוקר ביום 22.3.2017, הוא הבהיר כי למעשה, הוא שילם בעצמו על הרכב – באמצעות שכרו מהנתבעת[87]: "ב-2008 קבענו מנגנון לעליית שכרי ועליית שכרו של אסף, עלות שכרי כללה את הרכב, אני אמרתי לו שכל 3 שנים אני רוצה להחליף את הרכב ולכן אני לוקח את הכסף שנשאר ומחלק את מה שאני צריך לשלם לשנתיים הקרובות ובסוף שנתיים אני אסיים עם
--- סוף עמוד 49 ---
הרכב , 33,000 ₪ מתוכם 3800 ₪ זה עלות רכב, בתום התקופה אחרי התשלומים אלו כיסו את עלות הרכב וזה היה חלק מרכיב השכר כשבנוסף שילמתי שווי רכב".
157. ואם לא די בכך, בדיון המוקדם שנערך לפני כב' הרשמת (כתוארה אז) דרוקר ביום 4.5.2017, צוין בבירור על ידי הצדדים, שעילת התביעה שבנדון מוצתה לחלוטין: "אין מחלוקת כי כל התשלומים בגין הרכב שנרכש בעבור התובע על ידי הנתבעת שולמו ואין התובע נותר בגין תשלום זה בתשלומים כלשהם לנתבעת בכפוף למחלוקת באם התובע נדרש להמציא חשבונית או קבלה בגין העברת הרכב לבעלותו"[88].
158. כאשר אסף נשאל ביחס לכך בחקירתו הנגדית במסגרת דיון ההוכחות, הוא לא התכחש לאותה הסכמה, שצוינה בפרוטוקול הדיון המוקדם: "לאחר שבית הדין מקריא לי את ההסכמות שצוינו בפרוט' הדיון מיום 4/5/17 עמ' 8 לפרוט' שורה 1 ואילך אני משיב שאין מחלוקת שכל התשלומים בגין הרכב אכן שולמו"[89]. לבסוף, ואשר "למחלוקת באם התובע נדרש להמציא חשבונית או קבלה בגין העברת הרכב לבעלותו", הרי שדרישת הנתבעת ביחס לכך, דינה להידחות. איננו סבורים כי המדובר בסעד שנמצא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, ובכך אף הודתה הנתבעת במסגרת סיכומיה[90].