18. לשיטתה של הנתבעת, התובע דורש כיום לקבל 20% מתקבוליה של הנתבעת לשנים 2008-2009, בעוד שבטיוטת הסכם שבין הצדדים ואשר לא נחתמה (טיוטת הסכם 2008), ושעליה הוא מבסס את טענותיו, דובר על 20% מרווחיה של הנתבעת (רווח לאחר הוצאות). גם לגבי סכום זה, טוענת הנתבעת שדובר רק לגבי חלק מהרווח, ולא לגבי כולו. יתירה מכך, הנתבעת טוענת כי המדובר על הרווח בשנת 2009 בלבד, ולא על רווחים שנוצרו בשנת 2008.
19. עוד מציינת הנתבעת, כי גם תקבולי שנת 2009 כוללים כספים ששולמו לנתבעת עבור עבודות שבוצעו בשנים קודמות, שבהן התובע לא עבד בנתבעת. לכן, ממילא לא הובטחו לו אחוזי רווח מופחתים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע מבקש להתייחס רק אל הנספח לטיוטת ההסכם שהוא עצמו צירף, כאילו רק בו מתמצות הסכמות הצדדים, ולא בטיוטת ההסכם עצמו. אולם, התובע מתייחס לנספח כאילו הוא ההסכם כולו.
20. הנתבעת אף טוענת כי גם טיוטת הסכם 2008 קובעת את הכלל של 20% מהרווחים, וכל זה רק לאחר כיסוי ההוצאות. כלל זה נועד "לכסות" את
--- סוף עמוד 6 ---
המקרים שבהם שני השותפים עובדים יחד על פרויקט מתחילתו ועד סופו, נושאים ביחד בעלויותיו וסיכוניו, ומחלקים ביניהם את פירותיו. הנתבעת ממשיכה וטוענת כי מעולם לא נידונה בין הצדדים אפשרות אחרת לחישוב החלק של התובע ברווחי הנתבעת, למעט חישוב לפי חלקו של כל אחד בתקבולים המשותפים, ובהפחתת הוצאות הנתבעת בתקופת העבודה המשותפת.
21. לשיטתה של הנתבעת, הנספח להסכם ענה על השאלה כיצד יש לחשב את הסכומים, אולם גם הוא יצר קשר ברור בין חלקו של התובע בתקבולים לבין חלקו בהוצאות ובסיכונים של אותם פרויקטים. כל זאת, בהתאם למידת השותפות שלו בהוצאות. זאת ועוד, לאחר שהצדדים הבינו כמה יישאר לכל צד, כך הם יכלו לחלק ביניהם את הסכום שנותר להסכמתם, כאמור לעיל – 80% לנתבעת ו-20% לתובע.
22. הנתבעת אף מציינת כי למעשה, התובע מנסה לטעון כי ההסכם על חלוקה של 20:80, שהיא ליבת ההסכם לטענתה של הנתבעת, כלל אינה קיימת. הנתבעת גם טוענת כי התובע מתנהג בחוסר תום-לב כאשר מנסה לטעון כי הוא זכאי ל"תקבולים" על פי הנספח להסכם, מבלי להיות חייב לשאת בהוצאות שנדרשו לשם יצירת התקבולים, כפי שבפועל דורשת הטיוטה.
23. הנתבעת מעירה עוד, כי גרסתו של התובע מבוססת על היגיון כלכלי מעוות, שבמסגרתו הנתבעת היא זו שתישא בכל ההוצאות שלה עצמה, ואילו התובע למעשה צריך להיות שותף להכנסות בלבד, בין אם אלה יוצרות רווחים לנתבעת ובין אם הן קטנות מההוצאות ויוצרות הפסדים לנתבעת. לשיטתה של הנתבעת, התובע מבסס את תביעתו על התפיסה שהוא השותף הבכיר בחברה, אשר מקבל אחוזים מתקבוליה, לפני בעליה של הנתבעת (אסף), וגם אם בעלי הנתבעת בעצמו לא יקבל דבר.