הוראת החילוט קבועה בסעיף 21 בחוק איסור הלבנת הון, הקובע שאם הורשע אדם בעבירה של הלבנת הון אסורה על-פי סעיפים 3 או 4 בחוק זה, כי אז הכלל הוא שיש לחלט רכוש שבבעלותו הקשור עם העבירה שעבר או שהושג כשכר עבירה וזאת, בין את הרכוש בעין (הרכוש שבפועל הופק מהלבנת ההון האסורה) ובין את שוויו (רכוש בשווי הלבנת ההון האסורה).
כפי שעמד על כך בית המשפט העליון, מדובר בהוראת חילוט רחבה הנובעת מתכליותיה הרבות, שהעיקרית שבהן הן התכלית הקניינית, בבחינת "הוצאת בלעו של גזלן מפיו" ומניעת הנאת העבריין מפירות העבירה (עניין שאיבות, פסקאות 15-14 והפסיקה המובאת שם. כן ראו: ע"פ 7475/95 מדינת ישראל נ' בן שטרית, פ"ד נב(2) 385 (1998), כבוד השופט י' קדמי, עמ' 410). תכליות חשובות נוספות הן התכלית הרתעתית (עניין שאיבות, שם; ע"א 6212/14 מדינת ישראל נ' ג'סארי, (8.1.2016), כבוד השופט נ' סולברג, פסקה 7 (להלן – עניין ג'סארי) והתכלית המניעתית.
41. על-פי הוראת החילוט הקבועה בסעיף 21 בחוק איסור הלבנת הון, מתן צו חילוט הוא הכלל בעבירות הלבנת הון, ואילו הימנעות מחילוט תיעשה רק מנימוקים מיוחדים שיפורטו. כמו כן, הוראת החילוט מאפשרת גם חילוט רכוש בשווי של הרכוש שהופק מהעבירה, מבלי שנדרשת הוכחה שהרכוש שלגביו מבוקש החילוט קשור באופן ישיר לעבירה. לפיכך, ניתן לחלט אף רכוש שהושג באופן חוקי ובלבד שהוא שווה ערך לרכוש הקשור בעבירה. במצבים מסוימים, אף ניתן לחלט רכוש שהעבריין העביר לצד שלישי (עניין שאיבות, פסקה 14; עניין ג'סארי, שם).
42. הבקשה הנדונה עוסקת בבקשה לחילוט זמני על-פי סעיף 23 בחוק איסור הלבנת הון. על-פי הוראה זו, המחילה את הסדר החילוט הקבוע בסעיפים 36ג עד 36י בפקודת הסמים, ניתן לחלט רכוש באופן זמני עד הכרעה בהליך הפלילי. זאת כדי לאפשר שמירה על מצבת נכסיו של הנאשם כמות שהיא, כך שאם הנאשם יורשע, ניתן יהיה לחלט את רכושו (ראו על כך בהרחבה בעניין שאיבות, פסקה 17).
קודם למתן סעד זמני של חילוט, על בית המשפט לבחון אם קיימת תשתית ראייתית מספקת כדי לבסס סיכוי סביר לכך שבתום ההליך הפלילי הנאשם יורשע בעבירות שבהן הואשם וכן כי בעקבות הרשעתו ניתן יהיה להורות על חילוט רכושו (בחינת פוטנציאל החילוט).
--- סוף עמוד 16 ---
כן יש לבחון אם הסעד הזמני המבוקש הוא מידתי. לפיכך, ככל הניתן, במסגרת הסעדים הזמניים שניתנים יש לנקוט אמצעים חלופיים, שפגיעתם בקניינו של הנאשם תהיה פחותה. כך לנוכח הפגיעה בקניינו של הנאשם הנובעת מצו החילוט הזמני, בשלב שבו חזקת החפות עומדת לו (שאיבות, שם וכן הפסיקה המובאת שם).