עיקרי הראיות בעניין הלבנת הון אסורה
102. על-פי טענת המבקשת, הכספים שהפיק אדם מעסקי ההימורים שניהל, עורבבו עם הכספים הלגיטימיים שהופקו מניהול העסק ולפיכך מדובר ברכוש אסור, אשר בתום ההליך העיקרי ניתן יהיה לבקש לחלט אותו. שכן, במצב של ערבוב כספים כשרים שמקורם בפעילות לגיטימית עם כספים שמקורם בעבירה, שהם בגדר רכוש אסור, ניתן לחלט את כל הסכום שעורבב והתמזג זה בזה (ע"פ 6532/17 מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים (8.4.2018), כבוד השופטת ע' ברון, פסקה 38 (להלן – עניין חסדי דוד); בג"ץ 10244/06 חברת אל עג'ולי לחלפנות נ' שר הביטחון (9.2.2011), כבוד השופט י' דנציגר, פסקה 22. כן ראו את הפסיקה הנזכרת שם). טענה זו של המבקשת מקובלת עליי, לנוכח הראיות ומהטעמים שעוד יפורטו עתה.
103. שתי הדירות, הדירה ברחוב כרמל והדירה ברחוב מודיעין (שלגביה לא הייתה מחלוקת על כך שישנן די ראיות לכאורה לשם הוכחה כי נרכשה מכספו של אדם ושבפועל היא בבעלותו), הן אפוא, בגדר רכוש אסור, במובן זה שנרכשו מכספים שהופקו מעבירות ההימורים, שעל-פי התוספת של חוק איסור הלבנת הון היא עבירת מקור. כך אפילו יימצא כי חלק מהכספים שבאמצעותם מומנה רכישת הדירות, היו כספים שנבעו מפעילות מותרת של העסק. זאת כאמור,
--- סוף עמוד 41 ---
מאחר שמדובר בכספים "כשרים" שעורבבו בכספים שהתקבלו מעבירות ההימורים, כך שלא ניתן עוד להבחין בין כספים אלו לכספים אלו ובעוד הכסף שעורבב שימש לרכישת הדירות.
104. הראיות המצביעות על כך שהכספים ששימשו לרכישת הדירה הם כספי הלבנת הון: לנוכח האמור, יש לקבל את טענותיה של המבקשת, כי הובאו די ראיות המצביעות על כך שהכספים ששימשו לרכישת הדירה הופקו בעבירה וכי מדובר בכסף כשר שעורבב עם כספי העבירה. לסיכום, אלו הן אפוא, הראיות העיקריות לכך:
ראשית, כאמור, אדם בחר לשמור על זכות השתיקה ובכך נמנע ממתן תשובות לכל השאלות שנשאל. בכלל זה נמנע ממתן תשובות לגבי נסיבות קניית הנכסים האמורים ולגבי המקורות הכספיים ששימשו למימון רכישתם. בנסיבות אלו ובהיעדר כל ראיה לכך שרכוש אחר, שאינו רכוש אסור כמשמעו בחוק איסור הלבנת הון, שימש למימון רכישת הנכסים, עולה מסקנה בלתי נמנעת ולמצער, למסקנה כי לכאורה, כספי רכוש אסור הם ששימשו לרכישת הנכסים האמורים. מכל מקום, אפילו חלק מכספי הרכישה היו בגדר רכוש מותר, אין בכך כדי לשנות מכך ערבוב הרכוש האסור עם רכוש מותר, הוא בגדר הלבנת הון אסורה.