בחינת הסעדים הזמניים המבוקשים אמנם מעלה כי ישנו פוטנציאל חילוט לגביהם וכי הם אמנם מידתיים, כפי שיפורט עתה.
111. הסעדים הזמניים המבוקשים בעניין המשיב 1, אדם בן-מיכאל: היקף הלבנת ההון כפי שפורט לעיל, כולל את עבירות ההימורים, את ערבוב כספי העבירות עם כסף כשר בחשבונות הבנק ואת רישום הדירות באשקלון על שם אחרים. בהתאם לכך, אף שווין של אותן דירות הופך לרכוש אסור. כל אלו מסתכמים בסכומי עתק, העולים בהרבה על שווי התפוסים.
לפיכך, אפילו בסופו של דבר יוכח כי חלק מהמהמרים פעלו מול סוכן שלא היה כפוף למשיב 1, כפי שטענו באי-כוחו, עדיין היקף הלבנת ההון יעלה בהרבה על שווי התפוסים. שכן, כנטען היקף הלבנת ההון עולה על 34,000,000 ₪, בעוד שווי התפוסים מסתכם בכ-5,500,000 ₪, כלהלן:
הדירה שבה גר המשיב 1 (אדם) שהיא בבעלות משותפת עם אשתו שושנה ואף רשומה עליה משכתנה, נרכשה תמורת 3,000,000 ₪. החוב המובטח במשכנתה, כפי שהציג בנק המזרחי (הטוען לזכות), עולה על 1,200,000 ₪; שתי הדירות באשקלון נרכשו תמורת 3,300,000 ₪ (הדירה ברחוב מודיעין נרכשה תמורת 1,500,000 ₪ והדירה ברחוב כרמל נרשה תמורת 1,800,000 ₪); בחשבון הבנק של המשיב 1 נתפס סך 228,000 ₪ ובחשבון הבנק של אשתו שושנה נתפס סך כ-103,000 ₪; שני כלי הרכב שנרכשו תמורת 180,000 ₪ ו-160,000 ₪, אך כיום ערכם נמוך יותר; הכסף המזומן שנתפס, שכלל את הכסף המזומן בסך 265,000 ₪ וכספים נוספים בהמחאות ובמטבעות זרים שהוסתרו בביתו של המשיב 1 ונתפסו. נמצא אם כן, כי לאחר ניכוי חובות ההלוואות המובטחים במשכנתה והפחתות בשל בעלות משותפת של אדם ואשתו, מדובר בנכסים בעלי פוטנציאל חילוט בסך כ-5,500,000 ₪.
בכל מקרה, לגבי נכסי המקרקעין, למעט דמי השכירות, מדובר בסעד בדרך של רישום בלבד ובהגבלת דיספוזיציה. לגבי ההמחאות שנתפסו, כבר התנהלו הליכים שונים והכסף תמורתן הופקד בקופת החילוט.
--- סוף עמוד 45 ---
עוד יש להוסיף, כי אף תמוהה התנגדותו של המשיב 1 לסעד זמני המבוקש בעניין הדירה ברחוב כרמל. שהרי לטענתו, הדירה אינה שלו. בנסיבות דומות קבע בית המשפט כי ספק אם אמנם יכול נאשם להתנגד לחילוט – וממילא גם לסעד זמני – של נכס שרשם בבעלות אדם אחר וטען כי אינו בבעלותו. כך למשל, בעניין ע"פ 4209/99 ג'ברין נ' מדינת ישראל, נה(3) 587 (2001) קבע בית המשפט כי במצב שבו הנאשם טען כי הרכוש שחילוטו התבקש אינו בבעלותו, אלא בבעלותו של אחר (באותו עניין היה זה הרכב), הוא אינו יכול להעלות טענות נגד בקשה לחילוטו (שם, כבוד השופט א' מצא, פסקה 5 (עמ' 597)). בדומה, בעניין כהן טען המערער שדירה שרשם על שם אחיו, אינה שייכת לו, אך למרות זאת, התנגד לחילוט הדירה ואף טען לקושי כלכלי שייגרם לו ולבני משפחתו, אם תחולט. בית המשפט הביע תמיהה על כך באומרו, כי "עצם העלאת הטענה ... היא מוקשית, והדברים ברורים" (פסקה 42).