74. הנתבעים צירפו לתצהיריהם מכתבו מיום 8.1.14 של פרופ' אוקוייב, מנהל המרכז לחקר בריאות האם והילד בירבאן שבארמניה, שאף הגיע לתת עדות, ולפיו לאחר הפסקת ההתקשרות עם התובעים, אותה פונדקאית של התובעים, חתמה על הסכם פונדקאות עם זוג ארמני, וילדה להם ילדה (עמ' 89 ש' 22 – 32 לפרוטוקול). מכאן שלא רק שהתובעים לא הוכיחה שהפונדקאית היא שהכשילה את הליך הפונדקאות, אלא גם שהנתבעים הביאו ראיות להפריך טענה זו.
75. אין מחלוקת כי לא הייתה התחייבות כלפי התובעים בדבר הצלחת התהליך, היינו היריון ולידה.
76. כמו כן, התובעים היו מודעים לאפשרות של כישלון הפרוצדורה.
77. עפ"י העדויות מטעם הנתבעים, הוסבר לתובעים כי אחוזי ההצלחה של ההליך אינם גבוהים וכי לא ניתן לערוב להצלחה בהליך פונדקאות. לדבר זה יש ביטוי גם בהסכם לייעוץ רפואי וגם בהסכמה מדעת לטיפולים הרפואיים.
78. מחומר הראיות עולה כי קיימות סיבות רבות שבגינן עלולות פרוצדורות הפונדקאות להיכשל, וכי פעמים רבות לא ניתן להגיע למסקנה בדבר הסיבה הספציפית לכישלון.
79. בענייננו, היו שתי סיבות נוספות ספציפיות שהנתבעים ציינו ככאלה שמפחיתות את הסיכויים להצלחה: שימוש בעוברים מוקפאים והעובדה שבכל פעם הוחזרו עוברים משני מקורות.
80. הרופאים העידו כי השימוש בעוברים מוקפאים, מביאה לכך שסיכויי ההצלחה עומדים על 30% בלבד, ועפ"י עדותה של ד"ר ממן, אחוזי ההצלחה בעוברים מוקפאים עומדים על מחצית, לערך, מהסיכויים עם עוברים לא מוקפאים. בענייננו, למרות שהייתה קיימת אפשרות להשתמש בעוברים לא מוקפאים מארמניה, העדיפו התובעים עוברים מחוץ לארמניה. בהתאם, הובאו העוברים כשהם מוקפאים, דבר המפחית באופן ניכר מסיכויי ההצלחה, וכאשר ממילא, לא כל הליך של החזרה מסתיים בהצלחה.
81. הסיבה הנוספת לירידה בסיכויי ההצלחה הייתה העובדה שהתובעים ביקשו להפקיד ברחם עוברים שנוצרו מזרע של כל אחד מהתובעים. על כך העיד ד"ר באום כי התובעים הם אנשים דעתניים, והם החליטו, בניגוד להמלצת הרופאים לעשות החזרה של עוברים משני מקורות. עפ"י עדותו, התובעים הם גם אלו שהחליטו מאיפה להביא את תרומת הביצית והתקשרו ישירות עם יבואן הביציות מאוקראינה (למעט באחת הפעמים בהם הביצית נשאבה בארמניה).
82. מחומר הראיות שלפני עולה כי לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, ניסו התובעים הליכי פונדקאות בהודו, גם שם ביקשו כי תיעשה החזרה של עוברים משני מקורות, וגם שם לא הצליחה הפונדקאות. בסופו של דבר, ביצעו התובעים הליכי פונדקאות בתאילנד, שם ויתרו על דרישה זו, ונחלו הצלחה. אין בדברים כאלה כדי לקבוע כי לא ניתן להשיג הצלחה תוך שימוש בעוברים משני מקורות. ד"ר באום העיד כי הספרות הרפואית חלוקה על כך, וכי אין מספיק מקרים על מנת לבסס בעניין זה מסקנה. עובדה היא שגם בהודו ביצעו הרופאים עבור התובעים את הפרוצדורה כך. אולם, בכך היה כדי להפחית מסיכויי ההצלחה, שגם כך נפגעו מהשימוש בעוברים מוקפאים, וממילא כאמור ההצלחה אינה מובטחת.