83. מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי נשמט הבסיס לתביעה, הנשען על הטענה שלא הוכחה כלל וכלל כי הפונדקאית לא התאימה להליך הפונדקאות, וכי רק בשל כך נכשל הליך הפונדקאות.
84. אין ספק כי היה על הנתבעים או מי מהם לבדוק את המועמדות להיות פונדקאיות, לוודא שהם יכולות לשמש פונדקאיות מבחינה רפואית, ולתת להן את כל הטיפולים הצריכים לשם כך, וכך הם גם עשו. משכשלו התובעים להוכיח שהפונדקאית לא הייתה מתאימה, ולמעשה למעט הספקות שהם העלו בעניין זה לפני ד"ר באום והאמירה שלו שגם הוא שקל להחליף אותה, לא הביאו התובעים דבר בעניין זה, ולפיכך אינני מקבלת את טענתם בדבר הפרה יסודית של ההסכמים אתם.
85. התובעים טוענים כי בארמניה אין זה חוקי לבצע הליכי פונדקאות עבור מי שאינם תושבי ארמניה, כפי שהיו הליכי הפונדקאות שנעשו בעניינם. התובעים מוצאים תמיכה בטענתם זו בין היתר בדברי ד"ר באום, כאמור לעיל, כי ניתן לבחון החלפת פונדקאית, אולם מכיוון שחלו שינויים בחוק הארמני, יתכן והדבר לא יתאפשר.
86. אין מחלוקת כי לא חל שינוי בחוק הארמני, ותובעים טוענים כי היה זה אחד התירוצים שהעלו בפניהם הנתבעים לכך שאינם מחליפים פונדקאית, ומאחר ומלכתחילה, לא היה חוקי לעשות פונדקאות למי שאינם תושבי ארמניה. התובעים טענו כי הנתבעים לא יכלו עוד להמשיך במעשיהם לאחר ששלטונות ארמניה גילו את פעילותם הבלתי חוקית הנטענת של הנתבעים.
87. מאחר ואין מחלוקת כי החוק הארמני לא שונה באותה תקופה, ומאחר ומומחיותו של ד"ר באום היא בנושאים רפואיים ולא בחוק ומשפט, הרי שהחשש שהוא העלה, לא היה מבוסס, והיה בגדר השערה בלבד. ד"ר באום עצמו העיד כי לא הייתה לו סיבה לתרץ לתובעים מדוע לא ניתן להחליף פונדקאיות שכן הוא לא עסק מעולם בעניינים המנהלתיים שבין התובעים לבין חב' מנור. כן העיד כי אינו בקיא בנושא החוק בארמניה, וכפי שנמסר לו, המצב החוקי בארמניה כשנחתם הסכם הייעוץ הרפואי, אפשר פונדקאות גם לאזרחי מדינות אחרות.
88. נושא של פונדקאות בכלל, שנוי במחלוקת בארץ ובעולם, ונושא בחובו שאלות רבות שהדיון בהם נמצא בעיצומו. בהתאם לכך, חלים מעת לעת, בארץ ובעולם, שינויים בגישה לפונדקאות. בנקודות זמן שונות, ארצות שונות מאפשרות או לא מאפשרות, חוקית או מעשית, לבצע הליכי פונדקאות, ועניינים אלה אינם נמצאים בשליטתם של הנתבעים או מי מהם. דבר זה חייב היה להיות ידוע ומובן לתובעים היטב.