55. התובעים הודיעו על רצונם לקבל השבה של כספם לאחר כישלון ההליך, וביקשו השבה של 55,000 $ מתוך 59,000 $ ששולמו. חב' מנור הסכימה לתשלום של 42,000 $ כנגד סילוק מלא וסופי של טענות התובעים. מכיוון שהתובעים לא הסכימו לסלק את טענותיהם, שולם להם סך של 35,000 $ בהתאם להסכם (מכתב סיום התקשרות מעו"ד רובין לתובעים מיום 18.07.2012, נספח ט' לכתב הגנת הנתבעים 1,3,7-8).
56. כחודש וחצי לאחר העברת הכספים הגיע מכתב דרישה לנתבעים בו נדרשו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 176,341 ₪ בגין החזר הוצאות ועוד 200,000 ₪ בגין עוגמת נפש. לאחר דחיית טענות התובעים החליטו התובעים להגיש את התובענה דנן, כאשר סכום עוגמת הנפש עלה לסך של מיליון ₪ ועוד 174,393 ₪ על החזר הוצאות.
57. לטענת הנתבעים 1,3,7-8 היה ידוע לתובעים בעת חתימת ההסכם כי אין התחייבות לתוצאה של הריון וכי ייתכנו קשיים וכשלים שבגינם לא ייווצר הריון. הראיה שהצדדים הסכימו כי במקרה של אי השגת הריון, יינתן לתובעים פיצוי בסך של 35,000 $.
58. כן טוענים עמי מנור, מיכאל ברקן ועו"ד רובין להיעדר יריבות בינם לבין התובעים. לטענתם, אין בטענות התובעים כדי להקים כנגד כל אחד מהם עילת תביעה אישית.
59. ביחס לסירוב לעריכת חוזה עם פונדקאית חדשה, טוענים הנתבעים 1,3,7-8 כי הועלו בפני התובעים השערות כיוון שלא ניתנה הודעה רשמית מדוע לא ניתן לחתום על חוזה עם פונדקאית חדשה בארמניה.
60. הנתבעים מכחישים כי הציעו לתובעים להציג מצג שווא לצורך הליכי פונדקאות בגיאורגיה.
61. כן מכחישים הנתבעים את הטענה כי חב' מנור תרגמה באופן שגוי את החוק הארמני ומציגים לראייה את התרגום לנוסח החוק הארמני ואת חוות הדעת המשפטית.
62. הנתבעים 1,3,7-8 טוענים כי בוצעו שמונה ניסיונות החזרת עוברים לפונדקאית, והקושי לקלוט הריון נוצר כתוצאה מבקשת התובעים שבכל אחת ואחת מן ההחזרות של העוברים יושתלו ברחמה של הפונדקאית המיועדת עוברים משני מקורות ביולוגיים, היינו עובר אחד מזרעו של התובע 1, ועובר נוסף מזרעו של התובע 2 (להלן: "עוברים משני מקורות"). עובדה לכך היא כישלון הליכים נוספים שביצעו התובעים בהודו. לכן, אי קליטת ההיריון אינו נובע מבעיה אצל הפונדקאית הארמנית.
דיון והכרעה
63. בקליפת אגוז, הטענות העיקריות של התובעים הרלוונטיות לסעדים המבוקשים על ידם הינן כדלקמן:
64. הטעייה או מרמה של חב' מנור כלפיהם ביחס לחוק הארמני, כך שיחשבו כי הליך הפונדקאות לגביהם בארמניה הוא חוקי, שעה שלמעשה, לא היה חוקי. בהקשר זה טוענים התובעים לאי נכונות או הטעייה או תרמית בתרגום החוק הארמני.