49. מעבר להוכחת "סוד מסחרי" שנעשה בו שימוש, על זיפקום היה להוכיח מה היתה הפעילות המפרה של דורון ותוצאותיה. אין די בהוכחה כללית של קיום סוד מסחרי, אלא יש להצביע על פעילות ספציפית ועל נזק ספציפי. בהקשר זה יש לציין כי בסיכומיה טענה כי ייתכן ועצם הגשת התביעה היא שמנעה מדורון את פעולותיו. כמו כן, הגם שלא הצליח להקים עסק מתחרה, אך הוכח כי ניסה לעשות כן, יש לחייבו בהפרת חובת אמונים. כעולה מעדותו של אסף, אין בידיו מידע על לקוחות שדורון "לקח" בפועל, או על עסקאות שנעשו על ידי דורון, אשר גזלו את ה"סוד המסחרי" של זיפקום, ואף לא בירר עם לקוחותיה ולא ווידא כי אלה אכן הפסיקו לעבוד עמו ולרכוש ממנו. בהעדר פירוט הפעילות המתחרה, לא ניתן גם לבחון האם נגרמו לזיפקום נזקים ומהם.
50. אומנם בענייננו לא הוכח כי היה שימוש ב"מידע הסודי", יחד עם זאת ולאור הראיות שהוגשו על ידי זיפקום, ולאור הצהרותיו של דורון, כי לקוחות אלו שייכים לו (טענה שנדחתה לעיל), שוכנענו כי הייתה לו כוונה להשתמש ברשימת לקוחות אלה, ולא ראה כל "פסול" בהתנהלותו מול הלקוחות, על אף ההסכם. כפי שהעיד בפנינו, לא ידע את משמעות ההסכם, אך אי ידיעה זו אינה פוטרת אותו מחובותיו.
51. לא נעלמו מעינינו הסתירות לכאורה בגרסתו של דורון (בתצהירו ובעדותו) אשר אינן מתיישבות עם "השכל הישר", כך הסתירה בין סעיף 12 ל- 25 לתצהירו, כאשר בסעיף 12 הצהיר כי פרט ל"לקוחותיו" לא פנה ללקוחות זיפקום (כשברי כי היה ניסיון בשלב כזה או אחר לפנות לרשימת הלקוחות המהווה את קניינה של זיפקום) ומצד שני, בסעיף 25 הצהיר כי לא הקים עסק מתחרה.
כמו כן, לא נעלם מעינינו כי בסעיף 10 למכתב ב"כ דורון לזיפקום, מיום 18.08.16 (נספח 14 לתצהיר דורון), יש הודאה מפורשת לפנייתו של דורון ללקוחות "למען הסר ספק יובהר כי פרט ללקוחות של דורון לרבות אלו שהופנו ע"י גב' חסקלוביץ, מרשי לא פנה לאף אחד מהלקוחות שהתקשרו עם זיפקום בתקופת העסקתו..." (הדגשה אינה במקור).
52. לא נוכל אף להתעלם מכך שלולא הוגשה התביעה דנן, ייתכן והיה מוקם "עסק מתחרה", אף שדבר זה לא הוכח חד משמעית. אחרת, אין ולא יכולה להיות "הצדקה" "להתעקשותו" של דורון כי רשימת הלקוחות היא קניינו האישי.
שוכנענו לעניין זה כי לא בכדי עלו חשדות בזיפקום , כי היו ממשיות וכי דורון וחגית ידעו והכינו מראש פעולתם ל"יום אחרי" עבודתם בזיפקום. כן, לא הוכיחו בפנינו כי אכן "שברו תוכניות חסכון" , או כי לא עבדו במשך כשנה.
53. חוזה עבודה בין הצדדים מושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות, החלה ביניהם. חובת הנאמנות, תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים [ראה לעניין זה ע"ע 1303/00 אלונה ליפשיץ - מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות (פורסם בנבו, 23.11.03)].
54. אומנם, בהעדר ראיות לפעילות מתחרה בלתי לגיטימית, אשר היוותה הפרה של חובת שמירת הסודיות או חובת תום הלב, אשר כתוצאה ממנה דורון הפיק רווחים, על חשבון זיפקום – לא ניתן לחייב את דורון.
55. על כן, נדחים רכיבי התביעה, משלא הוכחו הנזקים ו/או ירידה במכירות זיפקום עקב פעילות ישירה של דורון לבניית עסק מתחרה ו/או תחרות ישירה שלו מול זיפקום או פעילות שלו עם מי מהלקוחות שברשימת הלקוחות.
באשר לצו המניעה, כפי שזיפקום טענה בסיכומיה, אין כרגע רלוונטיות לצו, שכן התקופה המוסכמת בהסכם ההעסקה חלפה.
באשר לפיצויי הפיטורים, ולמתן צו כנגד כלל, אף עילות התביעה לעניין זה להדחות – ובכך נדון בהרחבה במסגרת התביעה השנייה.
56. יחד עם זאת, שוכנענו כי היה בהתנהלותו של דורון משום התנהלות קלוקלת. כך שוכנענו כי היה בכוונתו להתחרות בזיפקום ומהתנהלותו עולה כי ניסה "לטמון ידו בצלחת" ולהגדיר את רשימת הלקוחות של מעסיקתו אותה רכשה בהסכם, כ"רשימת לקוחותיו" בין אם בעבר ובין אם בעתיד [במאמר מוסגר נזכיר כי דוקא לאור טענות דורון בתביעתו (ראה להלן, לדוגמא ס' 60) – ברי כי אין שחר לטענותיו בהגנה כנגד תביעת זיפקום].
אין חולק כי "פניותיו" ללקוחות זיפקום, הן בבחינת "פגיעה במאגר לקוחותיה" (סעיפים 17.1+ 18.1 להסכם ההעסקה), ודאי משום פעולה בנגוד עניינים.
כן, עדותו של משה הייתה משכנעת לעניין תפקודו של דורון במהלך עבודתו. עדותו על אופן תפקודו של דורון וה"הדרדרות" במהלך תקופת עבודתו לא נסתרה (עמ' 7 שורות 1- 13).
57. אשר על כן, ומששוכנענו כי פעל בחוסר תום לב ועוד במהלך עבודתו בזיפקום, אך לא הוכחו הנזקים הנטענים/לא הוּכחה זכאות זיפקום לסכומים שעתרה להם – הרי חרף דחיית התביעה, מצאנו לחייבו בהוצאות זיפקום בהליך, בסך של 10,000 ₪.