22. בתיק זה התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה ביום 12.7.2016 בפני כב' השופטת אביגיל כהן; הצדדים הופנו להליך גישור שלא עלה יפה, והוגשו בקשות מקדמיות, בין היתר הגיש התובע בקשה למחיקת כתב הגנת הנתבעים ולחלופין הגיש בקשה לגילוי ועיון במסמכים וכן מענה לשאלון, ראו בקשה מס' 5 בתיק והחלטתי מיום 26.7.2016. במסגרת ההחלטה דחיתי את הדרישה שהופנתה, וזאת לאור החלטת השופטת כהן מיום 12.7.2016. בנוסף ולחלופין, דחיתי את הדרישה לגופה, בנימוק שמדובר בדרישה מכבידה, קנטרנית ובלתי רלוונטית בעליל, ראו סעיפים 18-23 להחלטה, שם קבעתי, בין היתר: " למעלה מן הצורך בחנתי את נוסח השאלונים בשנית, ומצאתי כי יש לדחות את הבקשה למתן מענה לגופה, שכן מדובר בשאלון קנטרני, מטריד, מכביד וברובו בלתי רלוונטי בעליל. כך למשל כולל השאלון שאלות המתייחסות למערכת יחסים רומנטית; לקשרי אב ובן; העברת כספים בין הוריה של המשיבה 2 לבין המשיב 1- מענה לשאלות אלו אינו יקדם את בירור המחלוקת דכאן. להלן מספר דוגמאות: "האם אשתך מתעקשת להתערב בעסקיך"; "האם שיתפת את עדי בסיפורי בגידות ובפרשיות רומנטיות מיניות שניהלת ו/או טענת שניהלת"; "האם חווית משבר בנישואים בשל בגידות בעלך" (ההדגשה במקור).
23. לאחר שהושלמו ההליכים המקדמיים ניתנה הודעה להגשת תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר של הגב' סתוית שגב (להלן: "סתוית"), לעניין השינויים בתוכנת ניהול החשבונות ("פריורטי"). בד בבד עם הגשת תצהיריו, הגיש התובע בקשה לזמן את הנתבעת לעדות, וזאת בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים. קבעתי כי יש להמתין להגשת תצהירי הנתבעים, ואלו אכן בחרו להגיש תצהיר מטעמה של הנתבעת (ביחד עם תצהיר הנתבע וחן), ראו גם החלטתי מיום 31.1.2018. בקשה שהגישה הנתבעת לסילוק על הסף של התביעה כנגדה נדחתה על ידי ביום 8.8.2017, ראו בקשה מס' 7 בתיק.
24. בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות, במסגרתן נחקרו העדים כולם. אציין כי במהלך חקירת הנתבע והנתבעת נרשמו התנגדויות, במיוחד בשאלות הנוגעות לחיים האישיים של הנתבעים או למעשי הנתבע והתובע במהלך בילויים משותפים. ביהמ"ש הפנה שאלה לב"כ התובע (ראו עמ' 67 שו' 3-4): "בהזדמנות הזאת, שהוא (הנתבע) עוד בחוץ, אני שואלת אם בכוונתך לחקור על כל הצהוב או אדוני מסכים שזה לא רלוונטי?". בסיום העדויות ניתנו הוראותיי להגשת סיכומים.
25. כל צד חזר למעשה על עיקרי טיעוניו. התובע חידד והוסיף כי מדובר ב"חוזה יחס" להבדיל מ"חוזה בדיד" והפנה להלכות הרווחות בעניין. התובע הפנה לעדויות מהן עלה, לשיטתו, שהתובע היה מעורב בכל עסקיי הנתבעים, מגדול ועד קטן, כמו גם בחייהם האישיים של הנתבעים; התובע טען כי השכר אותו קיבל הינו יותר מסביר, ואף מופחת ביחס להיקף הפעילות והשירות שניתן על ידו; התובע חזר וטען כי הקשר המסחרי הופסק שלא בתום לב לאור המעשים והמחדלים החמורים שגילה. התובע טען כי במקרה הספציפי בו אנו דנים כוונת הצדדים הייתה כי הקשר המסחרי יהיה לנצח ולא ניתן יהא להביאו לידי סיום, עד למועד פרישתו של התובע. התובע מפנה להלכות בדבר סיום יחסים בתום לב; להלכות בדבר משך הודעה מוקדמת; מבקש לקבוע כי במקרה הנדון ניתנה התחייבות מחודשת להמשיך ולהעסיק את התובע בעניין חשבות השכר, אך גם התחייבות זו הופרה; לשיטתו, מכתב סיום המינוי נשלח באופן רטרואקטיבי, שאינו תואם את הדין. בסעיף 143 לסיכומיו עורך התובע תחשיב ודורש גם את תשלום הסך של 284,679 ₪, עבור יתרת השכר לשנת 2012, כשהבסיס לחישוב הינו עשרה וחצי חודשי עבודה.