ביום 7.6.2016 הגישה הנתבעת בקשה לצירוף ראיה חדשה – עמדת רמ"י בתיק 38307-08-15. בהתאם להחלטתי מיום 30.7.2016 הגישה רמ"י ביום 21.12.2016 התייחסות כתובה ביחס לרלוונטיות עמדתה הנ"ל להליך שבפניי, וכמו כן, התייצבה נציגת המדינה לדיון שהתקיים באותו יום.
בקצרה ייאמר כי לעמדת רמ"י, בהסתלק נכה צה"ל - החוכר הראשי לבית עולמו, כי אז אין יורשיו באים בנעליו, והמדינה רשאית להעניק את זכות החכירה לנכה אחר, זאת בכפוף לזכות חכירת המשנה של חברת הדלק בקרקע.
57. הנתבעת בענייננו מבקשת להסתמך על עמדה זו לחיזוק טענותיה בדבר פרשנות מערך הזכויות בקרקע. לטענתה, עמדה זו מחזקת את דבריה כי זכות החכירה הראשית לא נועדה אלא לשם שריון זכות הנכה להפעלת התחנה, ומאידך, זכויותיה שלה במקרקעי התחנה הינן בעלות מעמד יציב והן אינן תלויות בזכויות הנכה. אני סבור, כי לעמדת רמ"י אין נפקות בענייננו.
השאלה האם זכות החכירה הראשית עוברת בירושה אם לאו, היא שאלה נכבדה, ואם וכאשר תעלה ותבוא לפני בית המשפט, הוא יידרש להכריע האם הצדק עם רמ"י בעמדתה אם לאו. ואולם, לכך אין השפעה על מערך הזכויות הנוכחי בקרקע. כאמור לעיל, החכירה הראשית של כסלו בקרקע היא ברורה ויציבה, וכמו כן, אין חולק כי נכון להיום לדלק יש זכות חכירת משנה בתחנה. שאלת זכות הנכה להורשת החכירה הראשית, איננה נוגעת למהותה ותוקפה של הזכות כפי שהיא כעת, ולפיכך אין בה כדי להשפיע על נושא דיוננו.
58. למעלה מן הצורך אציין גם לגופם של דברים, כי בדיון שנערך בפניי, גם באת כוח המדינה שללה את דבריה של הנתבעת וכך אמרה: "עמדת המדינה מאד פשוטה, יש את הסכם החכירה הראשי, לגבי זכויות חוכרת המשנה זה לא זכויות שעומדות בחלל ריק, אין חיה כזאת חוכרת משנה בלי חכירה ראשית. יכול להיות זמן מאד מצומצם שאין חוכרת ראשית... אנחנו מנסים לצפות את העתיד גם במקרה של פטירה יש הסכם ספציפי, בית המשפט שיבוא בפניו העניין יצטרך להכריע. אבל לבוא ולהקדים את המאוחר ולהגיד שזו עמדת המדינה זה לא נכון" (פרוטוקול הדיון מיום 21.12.2016, עמ' 44, שו' 21-27).
59. לסיכום המסקנה האופרטיבית בעניין הסעד ההצהרתי: המערכת ההסכמית שבין דלק לכסלו בטלה כליל ולא ייוותרו עוד זכויות לדלק (לרבות זכות חכירת משנה) בתחנת כסלו. מובן, כי זכויות כסלו לרבות זכות החכירה הראשית של הקרקע נותרות בעינן.
סעדים כספיים:
60. כעת לשאלת הפיצוי הכספי. אקדים אחרית לראשית ואומר כי הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום להעניק סעד כספי לכסלו מחד, ואף לא לדלק מאידך, וזאת מן הטעמים שאפרט בסמוך.