זו אם כן הייתה דעת הרוב שהסכימה להטות אוזן לטענתו של צד להסדר כובל המבקש להשתחרר ממחויבותו, וזאת לנוכח התכליות הציבוריות הטמונות בביטולו של חוזה כזה.
64. לצד עמדת הרוב, נשמעה גם דעת מיעוט בשאלה זו. כב' השופט טירקל במסגרת פסק הדין מושא הדיון הנוסף הביע התנגדותו לקבלת טענתו של צד להסדר כובל המבקש להשתחרר ממחויבותו.
גם במסגרת הדיון הנוסף, ועל אף שרבו עליו יתר חבריו להרכב, נותר כב' השופט טירקל איתן בעמדתו; לטעמו, צד להסדר כובל לא יישמע בטענה כי ההסדר פסול ויש להורות על בטלותו, שכן מחויבותו לחוזה בו נקשר גוברת על האינטרס הציבורי התומך בבטלותו של חוזה כזה: "על ישראל לשמור מכל משמר על פרחי הערכים של תום-לב, של הגינות ושל יושר ולא לרמוס אותם, אף לא בגלילי המכבש הכבד של התחרות החופשית" (פסקה ראשונה לפסק דינו).
מעניינים בהקשר זה דברים שכתב כב' השופט רובינשטיין שנים לאחר שניתנה הלכת טבעול בע"א 10717/05 פלוריסט דה קוואקל ב.וו נ' ברוך חג'ג, פס' ד לפסק דינו (פורסם בנבו, 03.09.2013): "בשכבר הימים נדון בבית משפט זה עניין טבעול (דנ"א 4465/98 טבעול נ' שף-הים פ"ד נו (1) (2001) 56, ולפני כן בפסק הדין שקדם ע"א 6222/97 טבעול נ' מדינת ישראל פ"ד נב (3) (1998) 145). בשעה שנדון התיק כיהנתי כיועץ משפטי לממשלה, וזכורני כי עמדתי האינטואיטיבית הערכית מתחילה היתה כעמדת השופט טירקל, קרי, מתן משקל לערכי ההגינות והיושר; ואולם, שוכנעתי על-ידי חברי בייעוץ המשפטי ובפרקליטות כי עניין התחרות צריך לגבור באותו מקרה, באיזון דאז, וזו העמדה שהגשנו, שנתקבלה על דעת הרוב בבית המשפט למעט השופט טירקל, אף שחלק מן השופטים ציינו כי שותפים הם לגישתו הערכית. במעין "חוב של כבוד" אני מעלה זאת עתה...".
65. המורם מכל האמור כי אין זה מובן מאליו שצד להסדר כובל יישמע בטענה כי ההסדר בלתי חוקי ודינו בטלות. ביהמ"ש קובע בדעת רוב ואף זאת לא לפני שהוא מביע את מורת רוחו מכך, כי "נבלע את רוקנו" (בלשונו של השופט חשין) ונבטל חוזה כזה, על אף שהעותר כשלעצמו אינו זכאי לסעד אותו הוא מבקש. לשון אחרת, ההיזקקות לטענותיו של צד להסדר כובל אשר עותר לביטולו, נטועה בראיית טובתו של הציבור הרחב ולא בהיזקקות לטובת העותר עצמו.
אני סבור, כי די לנו ש"נבלע את רוקנו" ונורה על בטלות החוזה בשים לנגד עינינו את אינטרס הכלל בתחרות חופשית, אך אל לנו להרחיק לכת ואף לפסוק פיצוי לאותו צד שהתקשר בחוזה כזה ברצון חופשי ומתוך מודעות מלאה. הפיצוי הכספי מגלם בעיקרו את הטבת הנזק שנגרם לאותו תובע ספציפי כתוצאה מן ההסדר הכובל, והוא אינו נפסק למען הציבור בכללותו. משכך אני סבור כי אין מקום להעניק סעד כספי לצד שהיה שותף לכינונו של ההסדר.