א. "מגדניית נדב" – העסק פועל בחלקה א' של נחלה מס' 83 (פריט י"ז במכתב גב' אירה בקשי מיום 26.10.2016, נספח 1 לתצהיר הנתבע, נ/9). העסק הוסדר בחוזה חכירה ל- 49 שנים החל מיום 19.4.2016 ועד ליום 18.4.2065, לאחר שעמד בתנאים הקבועים בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1458;
ב. "הצימרים של צימוקי" - נמצאים בנחלה 87 במעונה. השימוש לצימרים הוסדר בהסכם חכירה ל- 49 שנים, החל מיום 19.12.2016 ועד ליום 18.12.2065, בהתאם להחלטת מועצה מס' 1458 על גבי שטח מבונה של 64 מ"ר בלבד;
ג. "אולמי עדיה" – המשתמש פנה לרשות בבקשה להסדרת השימוש אולם זנח את הטיפול בבקשתו. משכך, הועבר המשך הטיפול בשימוש החורג למרחב השמירה;
--- סוף עמוד 15 ---
ד. חלק מהשימושים אשר אותרו בסקר השימושים פעלו בעבר במסגרת הסכם לתקופה קצובה מול הרשות, לאחר קבלת היתר לשימוש חורג בחלקה א' כפי שיפורט להלן:
1. נחלה 13 – "עולם הרכב" (סעיף ד' למכתב גב' אירה בקשי, נספח 1 לתצהיר הנתבע, נ/9) – נחתם הסכם לשימוש שאינו חקלאי לתקופה מוגבלת מיום 24.9.2000 ועד ליום 23.9.2003;
2. נחלה 14 – "צמיגי הגליל," מוסך "עולם הרכב", "מוסך מרקוס" (סעיפים ג'-ה' למכתב גב' אירה בקשי) – נחתם הסכם לשימוש שאינו חקלאי לתקופה מוגבלת החל מיום 31.7.2001 ועד ליום 30.7.2003;
3. נחלה 5 – "גרפיטי שלטים בע"מ" (נספח ט' למכתב גב' אירה בקשי) – נחתם הסכם לשימוש שאינו חקלאי לתקופה מוגבלת מיום 14.10.2001 ועד ליום 13.10.2004.
יתרת השימושים החורגים הועברו או יועברו להמשך טיפול משפטי בחטיבת השמירה של הרשות.
38. בין אם כך ובין אם כך, טוענת התובעת, נסיבות העניין אינן תואמות את התנאים שהותוו בהלכה הפסוקה בכל הנוגע לטענת הגנה המבוססת על טענה לאפליה פסולה או מכוונת, שעיקרם השגת מטרה פסולה על-ידי הרשות או שיקול זר העומד בבסיס ההבחנה (בג"ץ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עיריית באר שבע, פ"ד נג (3) 289).
39. בהוכחת רשלנות של הרשות המינהלית לא סגי בכדי להקים טענת הגנה המבוססת על טענה לאכיפה בררנית. אכן, הרשות צריכה לפעול לאכיפת החלטותיה באופן אינטנסיבי, אולם בהתחשב בכך שהרשות מנהלת למעלה מ-90% ממקרקעי המדינה ובשים לב למגבלת כוח האדם ומספר המפקחים האחראים על אכיפת הדין, אין לשקול לחובת הרשות את מחדלה לבצע אכיפה מלאה וממילא אין לשקול זאת לחובתה לאחר שהחלה בביצוע פעולות אכיפה. יש לדחות את טענת הנתבעים בהתאם לכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". הנתבעים עושים שימוש שלא כדין במקרקעי הציבור, בניגוד למצבם התכנוני, הקנייני והחוזי, תוך פגיעה באינטרס הציבור. בנסיבות אלה אין לקבל את טענתם כי יש לדחות את התביעה בשל מחדלי הרשות לאכוף את הדין באופן מלא. זאת ועוד, הנתבע אינו יכול לטעון לאכיפה בררנית כלפיו,