--- סוף עמוד 16 ---
בשים לב לקיומו של הבדל מהותי בינו לבין בעלי הנחלות האחרים – היעדר זכויות קנייניות (או מעין קנייניות) או חוזיות במקרקעין.
40. התובעת אף מפנה לכך שהנתבעים ממשיכים לעשות שימוש שלא כדין במקרקעין, חרף הרשעתם בהליך פלילי ותוך הפרת גזר הדין, ככל הנראה נוכח הכדאיות הכלכלית בהמשך הפעילות העסקית במקרקעין. יש להביא בחשבון כי האגודה משלמת לרשות דמי חכירה סמליים עבור השימוש בקרקעות המדינה (כ- 1,000 ₪ לנחלה לשנה), על מנת לתמרץ ולהקל על החקלאים לפתח ולעבד את המקרקעין. הנתבע עושה שימוש מסחרי במקרקעין ונמנע מלהעביר את פעילותו לאזור המסחרי הנמצא בקרבת מקום לשם השאת רווחיו, תוך פגיעה בשוויון ובאינטרס הציבורי. הנתבעים עושים עושר ולא במשפט כשהם מפיקים רווחים על חשבון התובעת והציבור כולו, ללא היתר ושלא כדין.
משכך, על הנתבעים להשיב את המצב לקדמותו, להרוס ולפנות את כל אשר בנו והציבו על המקרקעין, וכן להימנע מלעשות במבנה שימוש בעתיד.
דמי שימוש ראויים
41. לטענת התובעת, על הנתבעים לשלם לה דמי שימוש ראויים, בגין השימוש החורג שעשו במקרקעין במהלך שבע שנים עובר למועד הגשת התביעה. הנתבעים אמנם עושים שימוש חורג במקרקעין מחודש מאי 2007, אולם נוכח הוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 צמצמה התובעת תביעתה הכספית לדמי שימוש בגין תקופה של שבע שנים עובר ליום הגשת התביעה, 21.8.2015 (וכן כל תקופה נוספת אשר תתבע בעתיד עד להפסקת השימוש החורג במקרקעין).
42. להוכחת גובה דמי השימוש הראויים שעל הנתבעים לשלם לה, צרפה התובעת את חוות דעתה של השמאית גב' תמר אברהם מיום 27.10.2015 (ת/2). בהתבסס על חוות הדעת, טוענת התובעת כי על הנתבעים לשלם לה דמי שימוש ראויים בסכום כולל של 479,533 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.11.2015 ובתוספת מע"מ כחוק (תחשיב צורף כנספחי 9 לכתב התביעה). בסיכומי תשובתה, הסכימה התובעת כי יש להפחית את דמי השימוש, בהתאם לתיקונים אשר בוצעו במהלך עדותה של השמאית הגב' תמר אברהם. כמו כן אין צורך להוסיף לתביעה את רכיב המע"מ – שכן זה משולם במועד התשלום בפועל.
טענות הנתבעים
--- סוף עמוד 17 ---
אכיפה בררנית ואפליה
43. החנות שמפעיל הנתבע במקרקעין מצויה ברחוב הגפן במושב מעונה. הנתבעים מפנים לכך שהחנות הנה אחת מני עסקים רבים הפועלים ברחוב הגפן. המדובר בשטח בו הוקמו עסקים רבים, אף לא אחד מהם עוסק בפעילות חקלאית (עסקים כגון מוסך, בית מלאכה לאלומיניום, שירותי הסעדה, פחחות וכיו'). החנות אינה מופע חריג בנופה של מעונה. כך עולה גם מעדותו של מזכיר האגודה, מר דוד בן דוד, לפיה ברבות מהנחלות קיימים שימושים לא מוסדרים, לגביהם מתכוונת האגודה בעתיד (לאחר וככל ותאושר תוכנית 255-0296509) להגיש תכנית להמרת שטחי פעילות לא חקלאית בנחלות לחטיבת מקרקעין רציפה (ע' 84, ש' 36 – ע' 85, ש' 3). דברים אלו עולים גם מההתכתבות שנערכה בין התובעת (גב' אירה בקשי, נספח 1 לתצהיר הנתבע, נ/9) לבין מזכיר האגודה, מר דוד בן דוד, מיום 26.10.2016 ומיום 30.7.2017. גם מחוות דעת השמאית מטעם התובעת עולה כי ברחבי המושב מתבצעת פעילות תיירותית של צימרים ושירותים נלווים שונים (ע' 24, ש' 8-9; ס' 5 לחוות הדעת, ת/2).