85. זאת ועוד, המבקשים אמנם רשאים להגיש לוועדה המקומית בקשה לשימוש (תכנוני) חורג במקרקעין, אולם בקשה מעין זו כפופה לאישור הרשות, ולפיכך עליה לתאום את מדיניות הרשות בכל הנוגע לשימושים שמתירה הרשות לקיים במקרקעין. כעולה מהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, הורחבו במהלך השנים אפשרויות השימוש במקרקעין שהוקצו להתיישבות וחקלאות, אולם זאת רק בתחום חלקת המגורים בחלקה א' (סעיף 2.5 להחלטת מועצה מספר 1458), בתנאים ובהיקף שנקבעו בהחלטה בכל הנוגע לפעילות לא חקלאית, לרבות הגבלת השימוש לפל"ח לבעל הנחלה, קבלת היתר בתכנית או בהיתר לשימוש חורג לשימוש המבוקש (סעיף 2.2), הגבלת השטח ל-500 מ"ר (סעיף 2.3), תשלום דמי חכירה ועוד. בענייננו, עד היום לא ניתן לנתבעים היתר לשימוש חורג מסחרי במקרקעין על-ידי הועדה המקומית ואף לא ניתן אישור התובעת לשימוש מעין זה. בפועל, אף לא הגישו הנתבעים בקשה להיתר לשימוש חורג במקרקעין אלא פנו בבקשה לקבלת עמדת הוועדה המקומית לבקשה כזו, לו תוגש.
86. למעלה מן הדרוש, ולמרות שדומה שהנתבעים זנחו טענה זו, אתייחס לטענת הנתבעים כי השימוש שעושה הנתבע במקרקעין הנו שימוש חקלאי. ויובהר, איני מקבלת טענה זו.
--- סוף עמוד 33 ---
סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה קובע כי:
"(א) לא יינתן על ידי מוסד תכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדרישות של סעיף 6 או אם הסכימה לכך הועדה.
(ב) 'מטרה לא חקלאית', בסעיף זה – בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים.
(ג) שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הועדה המחוזית ובקרקע המיועדת בתכנית מתאר מחוזית למטרה חקלאית או לסוג של שטחים פתוחים – גם אישור הוועדה."
87. על מנת שיקבע כי הפעילות העסקית חוסה תחת "פעילות חקלאית" על הפעילות העסקית להשתלב באופן אינטגרלי עם הפעילות החקלאית, כך שהשימוש העסקי הכרחי לשם ייצור התוצרת החקלאית (ראו: עת"מ 2827/08 תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית נ' עיריית פתח תקווה (24.7.2013); בר"ע 30/86 פ.א.ב. שירותים בע"מ נ' מדינת ישראל (5.2.1986)). בעניינינו דומה שאין חולק כי השימוש אשר נעשה במקרקעין אינו מתיישב עם הגדרה זו. בעדותו הבהיר הנתבע כי אינו מגדל כל גידול חקלאי במבנה, אלא עושה בו שימוש מסחרי בלבד (קונה סחורה חקלאית מקיבוצים ומושבים ומוכר אותה בחנות, ע' 99, ש' 8-9). זאת ועוד, טענה זו עומדת בסתירה להודאתו של הנתבע במסגרת ההליך הפלילי (הע"מ 160/80) כי הוא עושה במבנה שימוש תוך סטייה מהיתר. ממצאי ההליך הפלילי קבילים כראיה בהליך האזרחי (סעיף 42 א' לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971).