97. כעולה מדברים אלה הרחיבה הלכת בורוביץ' את היקף תחולתה של ההגנה מן הצדק, תוך שינוי הכלל אשר נקבע בהלכת יפת לפיו נדרשת התנהגות "שערורייתית"; "רדיפה; דיכוי והתעמרות" של הרשות כלפי האזרח. עיקר המשקל הונח על "הפגיעה הממשית בתחושת הצדק".
הלכת בורוביץ' יושמה בפסיקת הערכאות מטה. כך בע"פ (חיפה) 488/05 מדינת ישראל נ' מכבי קרית מוצקין, תק- מח 06(3) 684 נמחק כתב אישום כנגד עמותה בגין אי העברת ניכוים למס הכנסה – שכן במקרה חמור יותר לא הוגש כתב אישום; בעפ"א (ת"א) 80034/04 משכנות הדר בע"מ נ' מדינת ישראל, תק- מח 7(1) 8505 (2007) בוטל כתב אישום שהוגש נגד חברה קבלנית בעבירות תכנון ובניה נוכח פעולתה על בסיס מצג מתמשך של העיריה כי ניתנו ההיתרים הנדרשים – למרות שלא הוצאו דה פקטו; בת"פ (חיפה) חלבי נ' 1900/00 מדינת ישראל נ' חלבי, תק- של 07(2) 17359 (2007) בוטל כתב אישום כנגד נאשמים אשר ביצעו עבירות בניה ללא היתר, בהסתמך על בקשת ראש המועצה.
98. שאלת היקפה של ההגנה מן הצדק נדונה גם בוועדה בראשות כב' השופטת מ' נאור. בין היתר, דנה הועדה בהצעת חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] (תיקון – הגנה מן הצדק), התשס"ה- 2004, ה"ח 3029. הצעת החוק ביקשה להכיר בהגנה מן הצדק כטענה מקדמית אשר תעמוד לנאשם מקום בו נהגו כלפיו בחוסר צדק קיצוני. לאחר דיונים בהצעת החוק (חברי
--- סוף עמוד 39 ---
הכנסת גדעון סער ומשה כחלון) נחקק התיקון לחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 51) התשס"ז – 2007; הכולל את סעיף 149(10) אשר הובא לעיל, המאפשר לטעון כטענת הגנה אפשרית כי הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי "עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". בכך עוגנה הלכת בורוביץ' בחקיקה.
אכיפה בררנית פסולה או אכיפה חלקית מטעמים של מגבלת משאבים וסדרי עדיפויות
99. כפי שתואר, הרחיבו בתי המשפט את גבולות הדוקטרינת של אכיפה בררנית. בעוד בתחילה נדרשה "התנהגות זדונית" או "שערורייתית" של הרשות, בהמשך רוככה הדרישה והועמדה על מכלול שיקולים אשר במרכזם היחס שבין עוצמת הפגיעה באזרח אל מול התנהלות הרשות (ראו עניין בורוביץ').
100. בהעדר דרישה לכוונת זדון מצד הרשות, מתעוררת שאלת תחולתה של הדוקטרינה בנסיבות בהן מתבצעת אכיפה בררנית בשל רשלנות של הרשות או חסמים מערכתיים בכל הנוגע לכוח אדם ומגבלות תקציביות. מגבלות אלו עשויות להביא למצב בו הרשות אינה יכולה לעמוד בדרישה של אכיפה מלאה. לעניין זה ראו דברי המלומדת דליה אבן – להב, במאמרה: מנהגה של הרשות המבצעת שלא לאכוף חוק, משפט וממשל ב' תשנ"ה 477, 486 – 491 :