"הפליה בהעמדה לדין פלילי היא מצב עניינים בו פעולות ומחדלי רשויות האכיפה הביאו לכך כי רק חלק מהמעורבים במעשה הפלילי הועמדו לדין, וזאת על אף שזהות נסיבותיהם ומעשיהם של כל המעורבים מצדיקים הגשת כתב אישום נגד כולם. כדי לתאר תופעה זו בכללותה, נעשה לעתים קרובות שימוש במונח 'אכיפה בררנית' – הרומז לרכיב אינטנציונלי העומד בבסיס פעולתה של הרשות. עם זאת, אין זה מן ההכרח כי הפליה בהעמדה לדין תיעשה כתולדה של כוונת מכוון. כפי שנטען בענייננו, לעתים מחדלים ופעולות שביצעו רשויות האכיפה בתום-לב מביאים לכך כי רק חלק מהמעורבים הועמדו לדין, וזאת ללא פשר. גם במצבים אלה יש לחלק במידת האחריות שיש לייחס לרשויות – בין מקרים בהם אי-העמדה לדין נבעה מרשלנותן של הרשויות, לבין מקרים בהם סדרי עדיפויות, שיקולי תקציב, או כוח אדם הם שהביאו לתוצאה המפלה, כמו גם מקרים בהם מאמציהן הכנים של הרשויות להביא לדין
--- סוף עמוד 41 ---
את הגורמים המעורבים לא נשאו פירות (ראו: ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל (12.08.2012) (להלן: עניין סלכגי); מיכל טמיר אכיפה סלקטיבית 142 (2008) (להלן: טמיר)).
עם זאת, הכרה בהגנה מן הצדק בטענת אכיפה בררנית, כאשר הרשות לא פעלה מתוך אפליה ושרירות הלב במזיד, אלא מרשלנות ומחדל, תיעשה במשורה, במקרים בהם לא ניתן להתעלם מחוסר הצדק שיקום בתוצאה אחרת. דברים אלה, עולים בקנה אחד עם חזקת התקינות המנהלית, וחזקת החוקיות, שכן 'ראשית, הדעת נותנת כי בדרך כלל רשות מנהלית, שיש לה סמכות לאכוף את החוק, תפעיל את הסמכות על יסוד שיקולים עניינים לאור מטרת החוק. שנית, גם במקרה שבו קיים חשד בדבר אכיפה בררנית, בדרך כלל קיים קושי להוכיח כי הרשות המנהלית הפעילה את הסמכות לאכוף את החוק על יסוד שיקול זר או להשגת מטרה פסולה' (עניין זקין, ע' 307)".
103. בעניין ורדי הסבירה השופטת ברק – ארז ודייקה אימתי יתקבלו טענות האכיפה הבררנית, לאחר שהורחבו גבולות תחולת הדוקטרינה. כך הובאו הדברים בפסק דינה:
"חשוב להוסיף, כי אי-העמידה על הדרישה של מניע פסול אין משמעותה 'הצפה' בקבלת טענות של אכיפה בררנית. ברור כי אכיפת הדין אינה פעילות בעלת אופי מדעי, והשוואה בין מקרים אינה יכולה להיות מדויקת 'אחד לאחד'. יתר על כן, כפי שהובהר בעניין פרץ, לא יהיה די להצביע על מקרה בודד שבו התקבלה החלטה של אי-העמדה לדין על מנת לגרור החלה סיטונית של עמדה זו במקרים אחרים, בהנחה שמדובר בטעות (ראו: ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ, פסקאות 35-32 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (10.9.2013)). הדברים צריכים להיבחן בזהירות הראויה. ועדיין – בין זהירות זו לבין עמידה על מניע פסול או כוונה רעה כתנאי – המרחק רב. כפי שציינתי בעניין גוטסדינר: