30. טוענת התובעת כי במסרה את המקרקעין לחזקת הנתבע ובאפשרה לו לעשות בהם שימוש מסחרי, הפרה הנתבעת מספר הוראות הקבועות בהסכם המשבצת כדלקמן:
א. חריגה ממטרת השכירות – בהתאם לסעיף 3 להסכם מטרת השכירות הנה שימוש חקלאי ומגורים של החקלאים;
ב. העברת זכויות במשק ללא אישור הרשות - סעיף 20(ג) להסכם קובע כי אסור לחבר אגודה למסור את זכויות השימוש במשקו – אלא לאחר קבלת אישור
--- סוף עמוד 12 ---
מראש של הרשות. חל איסור על חברי אגודה להעביר את זכות השימוש שניתנה להם במקרקעין לצדדים שלישיים גם מקום בו השימוש שעושה הצד השלישי במקרקעין תואם את השימוש החוזי (ע"א (ת"א) 2663-06-11 מד"י נ' מר יצחק עיון (23.1.2012), קל וחומר מקום שאינו תואם כאמור;
ג. העברת זכויות במקרקעי המשבצת שלא כדין – בהתאם לסעיף 8 ב. להסכם, האגודה רשאית להעביר את זכויותיה במקרקעי המשבצת (כברת רשות) רק לחברי האגודה אשר אושרו על ידי הרשות והסוכנות. הנתבע אינו חבר אגודה ואינו רשאי להחזיק במקרקעין;
ד. בניה בשטח הנחלה ללא אישור הרשות ושלא בהתאם לנהליה - סעיף 20(ב) להסכם קובע כי אסור לחבר אגודה לבנות בשטחי הנחלה ללא הסכמת הרשות ועל פי נהליה;
ה. הנתבע פלש למקרקעי ציבור, המצויים מחוץ לנחלה 10 ומיועדים לשימוש הציבור.
31. התובעת מפנה לכך שהנתבעים אינם מכחישים כי השימוש שעושה הנתבע במקרקעין הנו שימוש מסחרי – בניגוד לייעודם התכנוני של המקרקעין וללא שהתקבל היתר לשימוש חורג. למען הסר ספק הפנתה התובעת לשילוט המכוון את הקונים לעסק, מכיוון הכביש הראשי ולפרסום העסק (נספח 11 לתצהיר המפקח מר מזייד פארס, ת/4). עוד טוענת התובעת כי אין לקבל את טענת הנתבעים (אשר ממילא נזנחה במהלך הדיון בתביעה), כי מדובר בשימוש לוואי לשימוש חקלאי.
32. טוענת התובעת כי במעשיהם אלה הפרו הנתבעים את הוראות ההסכם, כמו גם הוראות סטטוטוריות, לרבות אלה שנקבעו בחוק מנהל מקרקעי ישראל; חוק המקרקעין וחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 (ס' 2 והתוספת הראשונה). כן הפרו הנתבעים את הוראות סעיפים 145 ו- 204 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") וסעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
בטלותו של היתר הבניה
--- סוף עמוד 13 ---
33. בסיכומיה טענה התובעת כי ההיתר אשר ניתן לנתבעת אינו תקף. לעניין זה הפנתה התובעת לכך שהחלטת רשות הרישוי בבקשה למתן היתר בניה התנתה את מתן ההיתר באישור רשות מקרקעי ישראל וכי לא הוצג אישור של רשות מקרקעי ישראל לבקשה. חרף זאת ניתן היתר הבניה לבניית מחסן ביום 30.1.2007. על כן, טוענת התובעת, יש לקבוע כי היתר הבניה אשר ניתן לנתבעת הנו בטל (ת.א. (נת') 7252/0 מינהל מקרקעי ישראל תל אביב נגד כהן הברון ניסן (6.4.2010)). לעניין היעדר תוקפו של היתר הבנייה הפנתה התובעת אף לכך שהמבנה נבנה בחלקו על מקרקעין המיועדים לשצ"פ.