לאחר מעבר חלק ניכר מהמשק לשבוע עבודה בן חמישה ימים", על מנת שמעבידים לא יביאו בחשבון החופשה את ימי השישי והשבת כאחד. אשר על כן למניעת טעות זו, הציע ח"כ פרץ להוסיף את הביטוי "ימי עבודה בפועל" בתוך הגדרת מספר ימי החופשה. לדוגמה: "בעד כל אחת מהשנים הראשונה והשניה – 10 ימי עבודה בפועל" וכך הלאה. כמו כן, נכללה בהצעת החוק סעיף הגדרה לביטוי "יום עבודה בפועל" – "יום, אשר על פי הנהוג במקום העבודה, מהווה יום עבודה רגיל".[17] הנה כי כן הגדרת ימי עבודה בפועל כימי עבודה רגילים בהצעת חוק זו, תואמת את הפירוש הנוסף שנקבע על ידינו לביטוי ימי עבודה בפועל, כמסגרת הימים בהם רגילים לעבוד להבדיל מימי המנוחה כמו שבת וחג. מכל מקום הפירוש הנזכר בסעיף 30 לפסק דין זה הוא הבסיס העיקרי לפסיקתנו.
זהו המקום להסיר טעות הקיימת בטענות המשיבה, לפיה קיימת זהות תכליתית בין "חופשה שנתית" לבין "חופשת מחלה". תקופת המחלה נועדה לסייע לעובד בריפויו מטעמים רפואיים ולמנוע ממנו נזק לבריאות כתוצאה מן העבודה. חופשת מחלה זו הנכפית על העובד בעל כורחו, מן הראוי שלא תגרום לו לחסרון כיס, ומכאן תשלום השכר, קרי דמי המחלה בתקופה זו. הרציונל העומד מאחורי תשלום זה של דמי מחלה בתקופת החופשה מאונס, הוא גם זה העומד מאחורי הפרשנות, הבאה למנוע מהעובד החולה, הנאלץ להתבטל מעבודתו עקב המחלה, גריעה מזכויותיו הקוגנטיות כמו חופשה. ההתעלמות מימי המחלה כימים רלוונטים לצבירת ימי חופשה, בלתי צודקת בעליל, וגם מחטיאה את התכלית לראות בימי בטלה מאונס אלה כימי עבודה בפועל לכל דבר ועניין.
בהקשר זה נציין, כי טענת המשיבה, לפיה מתן חופשה לאחר שהותו של עובד בחופשת מחלה ממושכת נוגדת את תכליתו של חוק חופשה שנתית, גם היא דינה להידחות. אין כל הכרח כי מימוש חופשתו השנתית של עובד תהא סמוכה דווקא לתקופה בה שהה בחופשת מחלה. במקרה שלפנינו עסקינן בשאלת הזכות לצבירת ימי חופשה להבדיל משאלת הזכות לניצול ימי החופשה. על פי פרשנות המשיבה נשללת אפשרות לצבירת חופשה, שהיא זכות קוגנטית בנסיבות שאינן בשליטת העובד, וללא הסמכה מפורשת בחוק. זאת אין לקבל.
--- סוף עמוד 17 ---
ניתן למצוא תנא דמסייע לפרשנות, לפיה ימי המחלה שומרים על זכויות העובד בדומה לימי עבודה בפועל גם בהוראות ההסכם הקיבוצי שחל על הצדדים. סעיף 1 לפרק ה', שכותרתו "דמי מחלה" קובע בין היתר כך:
"א. עובד זכאי להעדר עקב מחלה 24 ימי עבודה לכל שנת עבודה. זכות הצבירה הינה 90 ימי עבודה, ואולם לגבי עובד שהחל עבודתו בחברה לפני חתימת הסכם זה, זכות הצבירה ללא תיקרה מתחילת עבודתו בחברה.