--- סוף עמוד 35 ---
ו. תכליתו הסוציאלית של החוק - לפיה מספר ימי החופשה נגזר ממספר ימי העבודה בפועל בשנה נתונה, ולכן אין להתחשב בימי אי העבודה בקביעת מכסת ימי ההינפשות מהעבודה - אינה פרשנות צרה של החוק. זוהי פרשנות תכליתית של החוק, להבדיל מגישה חסרת כל עיגון בנוסח החוק ומנוגדת לתכליתו, לפיה - גם ימי אי עבודה בפועל (במקרה שלפנינו ימי מחלה) יקנו זכאות לימי חופשה. אשר על כן, הזכות להינפש מעבודה שנעבדה על פי חוק חופשה שנתית איננה הזכות להינפש ממחלה על פי חוק דמי מחלה, או הזכות להינפש ממילואים אחר שירות מילואים.
3. ההרמוניה החוקית והשאלה החוקתית
א. לגבי פרשנות חוק ברור הכלל, שחוק ראוי להתפרש באופן הרמוני המיישב בין הוראותיו ולא באופן המקים סתירה ביניהן.
ב. סעיף 3 לחוק קובע כאמור, כי אורך החופשה מהעבודה נגזר ממספר ימי העבודה בפועל במקום העבודה בשנת עבודה. לכן היעדרותו של העובד מעבודתו, על שלל סיבותיה, אינה יכולה להיחשב כעבודה בפועל ולכן אינה יכולה להקנות לו את הזכות להינפש מעבודה שלא עבד בה. זה באשר לסעיף 3 לחוק.
ג. בסעיף 4 לחוק מונה המחוקק ימים, שלגבי עובד זמני בשכר הם ימי היעדרות מהעבודה, כלומר, ימי אי עבודה בפועל; אך חרף היותם ימי היעדרות, אין הם קוטעים את רצף תקופת העבודה שלפניהם ולאחריהם, באשר לבחינת הזכות לחופשה לעובד כאמור, שעבד לפחות 75 ימים.
בסעיף 4(ב) לאותו חוק נקבע לכן לאמור כי:
"לעניין סעיף קטן (א) רואים ימי עבודה כרצופים אפילו חלה הפסקה בעבודה מחמת -
(1) שירות ימי מילואים.
(2) יום המנוחה השבועיים או חג...
(3) חופשה על פי חוק.
(4) שביתה.
(5) תאונה או מחלה
(6) ימי אבל...
--- סוף עמוד 36 ---
(7) הפסקה ארעית ללא הפסקת יחסי עבודה מעביד" וכו'. (ההדגשה שלי - י.פ.)
במילים אחרות, לעניין הזכאות לימי חופשה של עובד זמני בשכר, היעדרותו מהעבודה, למשל מחמת מילואים, מחלה או חופשה - הינה "הפסקה בעבודה", שאינה יכולה להחשב כימי עבודה בפועל, אלא כימי היעדרות מהעבודה, שאינה קוטעת את רצף ימי העבודה בפועל שנעבדו לפניה ולאחריה.
ד. אם כך הם הדברים; הרי, משהיעדרות מהעבודה מחמת מחלה נחשבת להפסקת עבודה על פי סעיף 4(ב) לחוק לגבי עובד זמני בשכר, חייב המפרש אחרת את החוק לנסות להסביר: כיצד היעדרות מעבודה מחמת מחלה בתשלום - דינה להיחשב כימי "עבודה בפועל" לעניין סעיף 3 לחוק; שעה שלגבי סעיף 4(ב) לחוק - היא בגדר "הפסקה בעבודה", דווקא?